This Life Is Not Mine

פרק 11:

עמדתי בצד הסלון, מביט בכולם מקשיבים לאפריל. לפני ביקשתי מהם שאולי הם ירגישו שהם חייבים, אבל שבבקשה לא יגעו בי אחרי שישמעו מה אפריל מספרת להם וגם לא יסתכלו עליי אחרת.

הבטתי בקארמן, שהסכימה לבוא למרות שהייתה קצת בשוק ממה שאמרתי לה קודם. הבטתי באמא ובאבא שאפריל, למרות מחאותיי, התעקשה להעיר. הבטתי בקאמיל, שהייתה בקורס שנמשך עד מאוחר, והגיעה ברגע שאפריל אמרה לה שזה מקרה חירום. הבטתי בדארן, שהגיע כי אפריל ביקשה, רק עכשיו יכולתי לראות את הקרבה בניהם. והבטתי באפריל, שסיפרה לכל האנשים שאני אוהב את הסיפור שלי, ששמעה שעות ספורות לפני, בחדרה, מפי.

לא יכולתי לחזור על הסיפור הזה פעמיים, וממש לא רציתי להתפרק מול כולם כמו שהתפרקתי מול אפריל. זה היה הקלה לספר, הרגיש לי כאילו ירד מימני אבן כבדה אך אפריל זאת אפריל, ולספר למישהו אחר את הסיפור שלי זה משהו אחר לגמרי. לקח לאפריל שעות לשכנע אותי לספר לכולם ובסוף הסכמתי כי כמו שהיא אמרה, הם צריכים לדעת למה עזבתי ומה קרה לי, אבל למצוא אומץ מחודש לספר את הסיפור הזה שוב, ייקח יותר מידי זמן. ולכן, אחותי הקטנה, סיפרה לאנשים את הסיפור שלי. בדמעות.

"אני לא רוצה שתעשו כלום!" התפרצתי לפתע. עבר כמה שעות מאז שאפריל סיימה לספר להם. לקח להם יותר מידי זמן לעכל ובשעתיים האחרונות הם דיברו על זה שצריך להעניש את דוד ג'ספר ולקחת אותו למשטרה, ולבית משפט.

כולם פנו להביט בי.

"בלייק מתוק," אמרה אמא ברוך. "הוא לא יכול להמשיך להסתובב חופשי."

"הוא הסתובב חופשי במשך שבע שנים אמא," אמרתי. "מה זה משנה עכשיו?"

"כל הזמן הזה הוא לא היה צריך להיות חופשי." רעם אבא.

הבטתי באפריל בתחינה.

"מספיק!" אפריל הזדקפה מזרועותיו של דארן. "אני יודעת שקשה לכולם, קשה גם לי ותאמינו לי שלבלייק יותר. בואו נתפזר, נישן על זה לילה ומחר יום חדש, נדון על זה עם בלייק," נעצה מבט באבא ובאמא. "ונראה מה עושים. מקובל?"

דארן הזדקף. "אני חושב שזה רעיון טוב."

כולם הנהנו ומילמלו מילות הסכמה.

אמא ואבא העיפו בי מבט אחרון ועלו לחדרם. אחריהם עלתה קאמיל. דארן ואפריל עברו לסלון ואני וקארמן נשארנו במטבח.

"ט- טייט לא עשה לך בעיה לב- לבוא?" בלעתי רוק. לעזאזל, הגמגום המחורבן הזה חזר. הוא היה לי במשך חמש שנים אחרי מה שקרה ואז נעלם.

"קצת," אמרה בשקט. "אבל אמרתי לו שאם אפריל קוראת לי באמצע הלילה זה ממש חשוב."

המהמתי ולגמתי מהקפה שכבר הספיק להתקרר.

קארמן נעצה בי מבט.

"רוצה לצאת איתי לסיגרייה?" שאלתי.

קארמן הנהנה. קמנו ויצאנו לחצר, מתיישבים על המדרגות.

"את לא מרחמת עליי נכון קארמן?" שפשפתי את עיני, הייתי גמור.

קארמן הביטה בי ממקומה על המדרגה אחת מתחתיי. "אתה זוכר את קריסטל לי?"

קימטתי את מצחי. "זה לא הבחורה שהתאבדה כשהיינו בני 15?"

"אתה זוכר למה היא התאבדה?"

הנדתי בראשי.

"חבר של אמא שלה אנס אותה."

עצמתי את עניי ונשפתי.

"היא אמרה בפתק שהשאירה שהיא לא מסוגלת לסבול את זה יותר ושהבושה הורגת אותה."

"תפסיקי," אמרתי בקול שקט. הרוח שנשבה עלינו בעדינות העיצה את שריפת הסיגרייה אך התעלמתי, נותן לסיגרייה להישרף בין אצבעותיי בלי שימוש. "מה את מנסה להגיד בזה?" הבטתי בה. "שאני גם צריך להתאבד?"

"לא," הנידה בראשה בתוקף.

"אז מה את כן מנסה להגיד?"

"אתה בן אדם חזק בלייק," אמרה. "ואני מעריכה אותך על זה."

"בן אדם חזק?" נחרתי בבוז וזרקתי את מה שנשאר מהסיגרייה שכבר התחילה לשרוף לי את האצבעות. "את שוכחת את החלק שבו ברחתי קארמן?"

קארמן אחזה בידי. "ברחת כי חשבת שככה תוכל להגן עלינו, המשכת את החיים שלך למרות מה שקרה, למרות שהרגשת שזה אשמתך שזה קרה לך. אז כן, אתה בן אדם חזק."

הבטתי בענייה.

קארמן החזירה לי מבט.

רכנתי אליה והיא הזדקפה לעברי. זה פשוט קרה, הפה שלי היה על פיה. היינו שני אנשים שחזרו מהמדבר ולא שתו מים שבועות. קארמן נרתעה מעט לאחור אך ייצבתי את ידי על עורפה, מונע מימנה להתרחק.

הדלת נפתחה, גורמת לשניינו לקפוץ.

אפריל הביטה בנו בגבות מורמות. "אמ.. קארמן, טייט בדרך. הוא אמור להיות פה עוד דקה."

כאילו על פי סימן הרכב של טייט נכנס לשביל הגישה.

קארמן נעמדה ולקחה את התיק שלה מאפריל.

הבטתי בה בזמן שנכנסה לרכב ונסעה משם. קמתי ברגע שנעלמו משדה ראייתי ונכנסתי לבית.

אפריל נכנסה אחרי, עוקבת אחרי למטבח. "מה אתה עושה בלייק?"

שפכתי את הקפה הקר ומזגתי לעצמי מהחם, מסתובב להביט בה. "על מה את מדברת?"

דארן נכנס למטבח.

"נישקת אותה בלייק? ברצינות?" שאלה. "למה?"

"זה פשוט קרה אפריל," נהמתי ונשענתי על השיש, עוטף את הספל בידיי. "לא יצאתי איתה החוצה במטרה לנשק אותה, את זה יכולתי לעשות גם כאן!"

"היא מאורסת!" קראה אפריל. "היא מתחתנת עוד חודשיים. מה לעזאזל חשבת לעצמך?"

"זה שהיא מאורסת לא סותר את זה שאני אוהב אותה. לא התכוונתי לעזאזל!" הנחתי את הכוס בשיש ועצרתי לידה בדרך החוצה. "וחוץ מזה, היא נישקה חזרה. מה זה אומר?"

"זה לא הקטע בלייק." קראה אחרי.

"לילה טוב אפריל!" קראתי ועליתי לחדר.