This Life Is Not Mine

פרק 12:

"זה פשוט מעוות." רטנתי והתיישבתי ליד אבא.

"מה קורה?" הביט בי.

"למה לעזאזל אני צריך לבוא לחתונה הזאת?" שאלתי.

אמא הביטה בי. "למה לא?"

"לא שמעת?" שאלה קאמיל והתיישבה לצידי בשולחן העגול. "בלייק מאוהב בקארמן."

"אתה רציני?" שאל אבא, מחייך אל אפריל ואל דארן שהצטרפו לשולחן. "אמרת לה את זה?"

"כן," הנהנתי. "לפני חודשיים וקצת."

"ואחרי זה נישקת אותה." אמרה אפריל.

"בפעם המיליון אפריל," גלגלתי עניים. "נישקנו אחד את השנייה."

"אתם ממש לא הולכים לפתוח את זה עכשיו," אמרה קאמיל והעבירה את מבטה בניינו. "זה לא באמת משנה."

"ברור שזה-" התחילה אפריל אך דארן הניח את ידו על ידה, משתיק אותה.

הכומר הגיע וכולם התרכזו סביב הבמה. הטקס התנהל כרגיל וברגע שטייט התחיל לדקלם את הנדרים שלו נשפתי בקול.

אפריל תקעה בי מרפק. "ששש!"

רכנתי אליה. "עד כמה גרוע זה יהיה אם אני אצא?"

"מאד גרוע." לחש דארן. "כולם מסוגלים לראות אותך."

"תתכופף." לחשה אפריל.

העפתי מבט בזוג המאושר מקדימה וצעדתי כמה צעדים אחורה, מנסה לצאת בלי למשוך תשומת לב.

עינייה של קארמן מצאו אותי. קפאתי והשפלתי את מבטי לרגע, אחרי שניה החזרתי לה מבט. קארמן לא זזה וגם אני לא, אני לא חייב לצאת- רק להתאפק. נשפתי בכאב ברגע שטייט אמר לכומר 'כן'. הנדתי בראשי כלפי קארמן והסתובבתי, יוצא מהאולם במהירות.

ירדתי במדרגות המעטות והרמתי את עצמי, מתיישב על החומה, נזהר לא לשבת על הדשא.

אפריל יצאה כעבור כמה דקות ונעמדה קרוב אליי, נשענת על החומה. "זה נגמר."

בהיתי קדימה, מסרב להביט בה. "לא, זה לא." אמרתי בקול שקט.

"נכון," משכה את עצמה והתיישבה לידי. "זה לא."

"לא הייתי צריך לבוא." הנדתי בראשי.

אפריל פנתה להביט בי. "לחתונה או לווילסטאון בכללי?"

הנדתי בראשי. "לא יודע."

"יש משהו אתה כן יודע בלייק?"

נאנחתי. "אני מאוהב, והרגע נתתי לה להתחתן."

אפריל חיבקה את זרועי והניחה את ראשה על כתפי.

הפנתי את ראשי ונישקתי את ראשה. "התגעגעתי אלייך אפריל."

"לא באשמתי." משכה בכתפה.

"את תמיד חייבת להתחכם אה?"

אפריל הידקה את אחיזתה בידי, משלבת את אצבעותינו. "גם אני התגעגעתי אלייך בלייק."