This Life Is Not Mine

פרק 25:

"את צוחקת." נשפתי. "איך בכלל.. את מאחרת?"

קארמן הנידה בראשה. "עדיין לא עבר חודש מאז הפעם האחרונה אבל זה לא כאילו חיכינו."

"אז למה עשית את זה?" קראתי.

"בגללי!" קראה אפריל.

"מה?" פניתי להביט בה.

"אני מאחרת אז פחדתי וביקשתי מקארמן עזרה! הרגשתי מוזר לעשות את זה לבד אז היא הציע לעשות איתי. שלי יצא שלילי, שלה לא."

"איך אתן יודעות שזה לא שלך?" שאלתי את אפריל.

"כי את שלי שמתי על הצד השמאלי של השיש."

העברתי את מבטי בין שתיהם. "א- א- אני לא.."

אפריל קמה. "אני אתן לכם רגע."

"תתקשרי לדארן," אמרה קארמן, מביטה בה. "הוא חיפש אותך יותר מפעם אחת."

אפריל הנהנה ויצא מהחדר, סוגרת אחריה את הדלת.

הבטתי בקארמן.

"מצטערת." מלמל קארמן.

"שלא תעזי," הנדתי בראשי. "זה ממש לא אשמתך."

קארמן לטשה בי עניים. "אני אעשה מה שאתה רוצה בלייק. אתה רוצה שאני אפיל?"

"לא," אמרתי. "אל תהפכי את זה להחלטה שלי."

"בלייק-"

"את בהריון קארמן," בלעתי. "אני לא אגיד לך מה לעשות עם הילד שלך."

"הילד שלנו." אמרה, קולה נשבר.

קמתי מהמיטה. "אני.. תני לי רגע?"

קארמן הנהנה.

יצאתי מהחדר וסגרתי אחרי את הדלת, יורד.

"לאן?" קראה אחרי אפריל אך התעלמתי מימנה ולקחתי את המפתחות של הרכב, יוצא מהבית. נכנסתי לרכב ויצאתי מהשביל הגישה. בזמן שהתרחקתי ראיתי את אפריל עומדת בכניסה לבית, מביטה בי מתרחק.

נסעתי במשך שעה שלמה כשהבחנתי לפתע שעליתי על הכביש המוביל ללונדון. בהזדמנות הראשונה פניתי פרסה וחזרתי לווילסטאון. עצרתי ליד חנות אחת לא מוכרת ונכנסתי.

"היי," חייכה הבחורה בדלפק.

הבטתי סביבי. חנות חיות מחמד. "הי, אני יכול לעשות שיחה מהירה?"

"הפלאפון שם," אמרה והצביעה על אחורי החנות.

"תודה." אמרתי וניגשתי לאחורי החנות. הרמתי את השפורפרת וחייגתי את אחד המספרים היחידים שידעתי בעל פה.

"כן," ענה מיד.

"תוכל לבוא?" שאלתי ודקלמתי את הכתובת שבה הייתי. "אני צריך אותך."

"אני בדרך." ניתק.

הנחתי את השפורפרת חזרה למקומה וחזרתי לקדמת החנות. "תודה." חייכתי אל הבחורה.