This Life Is Not Mine

פרק 22:

"אתה לא הולך לעבודה?" הביטה בי קארמן, מסרקת את שערה.

הנדתי בראשי. "היה איזשהי בעיה בהעברה."

"מה זה אומר?" שאלה והתיישבה לידי, נועלת את מגפיה.

"ההעברה אושרה בלונדון אבל מי שהיה צריך לשלוח את כל המסמכים למשרד פה לא שלח, אז אני בחופש עד שזה ייסתדר."

"רק שלא יגידו שלא אושרה לך ההעברה."

"אל תדאגי," אמרתי וקמתי, מתמתח. "פאק, ישנתי טוב. יש מים חמים?"

"צריך להיות."

נגעתי בשערה. "השיער שלך רטוב."

"נכון," אמרה, מביטה בי.

"את לא עושה מחליק?"

קארמן הנידה בראשה.

"יופי, אני אוהב את התלתלים שלך." נישקתי את ראשה והזדקפתי. "אני הולך להתקלח."

קארמן הנהנה וקמה. "אני אחזור בסביבות אחד."

"אוקיי,"אמרתי ויצאתי מהחדר, הולך לחדר אמבטיה.

התקלחתי במהירות והתלבשתי, חוזר לחדר ומתקשר לאפריל.

"כן בלייק." ענתה אחרי הצלצול השביעי.

"את בבית?" שאלתי והתיישבתי על הכיסא, גורב גרביים. "חזרת כבר מדארן?"

"כן, עכשיו אני נכנסת הביתה. אתה רוצה לבוא?"

"רוצה ניפגש בנוריץ'?" הצעתי.

"בטח, אני אצא עכשיו."

"נראה אותך שם." אמרתי וניתקתי את השיחה.

השתחלתי לנעליים ויצאתי מהבית של קארמן, נוסע לנוריץ'.

הגעתי לפני אפריל והתיישבתי ליד אחד השולחנות. הזמנתי הפוך ופתחתי את הפלאפון, מחפש מה לעשות עד שאפריל תבוא.

"בלייק?" נשמע קול מאחורי.

פניתי להביט וקפאתי כשהבחנתי בג'ספר עומד מולי.

"מה שלומך?" שאל והתיישב מולי. "שמעתי שחזרת, באתי לראות אותך אבל פספסתי אותך, ההורים שלך אמרו לך?"

בהיתי בו.

"בלייק?" חזר.

"א- א- אפרי- ריל אמ- מ- רה ל- לי."

"איזה יופי," חייך. "אז? מה שלומך? הופתעתי כששמעתי שברחת מהבית."

"בא- באמת?"

"כן," אמר ורכן קדימה, לכיווני. "אתה תמיד הייתה נראה לי חזק, אתה האחרון שחשבתי עליו שיברח מהבית."

"בגלל זה אנסת אותי?" הרמתי גבות.

ג'ספר כיווץ את גבותיו. "על מה אתה מדבר?"

"למה אתה מתכוון על מה הוא מדבר?" נשמע קולה העצבני של אפריל והיא התיישבה לידי. "הוא מדבר על מה שעשית לו לפני כמעט שמונה שנים."

"לא עשיתי דבר." אמר ג'ספר.
"אה לא?" שאלה בכעס. "תגיד את זה לשוטרים כשיגיעו לכאן, הם כבר בדרך."

"באמת אפי?" שאל ג'ספר בקול שקט. "ככה לא עושים למשפחה."

"אל תקרא לי ככה," אמרה אפריל ורכנה קדימה. "הפסקנו להיות משפחה ברגע שנגעת באח שלי."

ברגע שהשוטר ניגש אלינו אטמתי את אוזניי. נסעתי עם אפריל לתחנת המשטרה ולא עניתי לשאלות עד שהוציאו את כולם מחדר החקירות. לא סיפרתי למשפחה שלי או לאף אחד את הפרטים המדויקים של מה שקרה לי וידעתי שאצטרך לספר הכל לחוקרים כדי שג'ספר יקבל את מה שמגיע לו ושאבא ישוחרר. המשפחה לחצה עליי לספר עוד קודם כדי שישחררו את אבא אך לא הייתי מסוגל והוא ביקש מהם שלא ילחצו עליי, אבל עכשיו לא הייתה לי ברירה. אני חייב לדבר.

החוקר שאל שאלות ואני עניתי. סיפרתי לו את מה שסיפרתי לאפריל ותיארתי לו, בדמעות, כל מה שג'ספר עשה לי באותו יום. החוקר אמר שהוא מצטער שאני צריך להוציא את הכל בפעם הראשונה ככה אך עדיין שאל אינספור שאלות והכריח אותי לחזור מספר פעמים על כל פרט ופרט במה שג'ספר עשה לי, הוא טען שזה בשביל החקירה ובשביל התיק נגד ג'ספר אך ידעתי שזה בגלל שרוב הסיפור גימגמתי והשתנקתי בבכי. הוא שאל כמה פעמים אם הייתי רוצה שמישהו יכנס כדי להרגיע אותי או כדי שיהיה לי קל יותר לדבר אך סירבתי למרות שהשתוקקתי שאפריל או קארמן יהיו לצידי.

כשסוף סוף יצאתי מהחקירה כבר היה שעת צהריים מאוחרת. הייתי מותש נפשית ופיזית וכל מה שרציתי לעשות היה לישון.. או לברוח.

"בלייק!" קראה אפריל וניגשה אליי עם קארמן. "אתה בסדר?"

"רצינו להיכנס אבל לא נתנו לנו." אמרה קארמן.

"אני יודע," אמרתי והשפלתי את מבטי. "ביקשתי מהם שלא."

"למה?" שאלה אפריל וקימטה את מצחה.

"זה לא משהו שהייתי רוצה שתשמעו."

"על מה אתה מדבר?" שאלה קארמן. "מה הוא שאל אותך?"

"לא זוכר," אמרתי ונשמתי עמוק. "אבל הייתי צריך לתאר לו מה ג'ספר עשה לי, יותר מפעם אחת."

"במשך כל כך הרבה זמן?" שאלה אפריל.

הנהנתי. "רוב הזמן גימגתי ובכיתי אז היה קשה לו להבין אותי וזה גרם לו לשאול מלא שאלות ולבקש מימני לחזור על עצמי מלא פעמים."

שתיהן שתקו ולטשו בי עניים.

"אני פשוט עייף," נאנקתי. "ואני רעב. אפשר ללכת הביתה ולהזמין אוכל או משהו? אני ממש רוצה את המיטה שלי."

"בטח," אמרה אפריל.

יצאנו מהתחנה ונסענו הביתה. ברגע שהגענו יצאתי בלי להגיד מילה ועליתי ללמעלה. נכנסתי להתקלח ולבשתי טרנינג. נשכבתי במיטה והתעטפתי בשמיכה, סוגר את עצמי מהעולם.

-קארמן וואלטר-

סגרתי את הדלת אחרי השליח ונכנסתי למטבח. "בלייק עדיין בחדר שלו?" שאלתי את אפריל.

אפריל הנהנה והרימה את מבטה מהמחשב. "אני חושבת שהוא מלמל משהו על זה שהוא הולך להתקלח."

"כל כך הרבה זמן?"

"ללכת לקרוא לו?"

הנדתי בראשי. "אני יעלה אליו עם האוכל, אם הוא ירצה לרדת, נרד." אמרתי ולקחתי את אחת הקופסאות, מעבירה את האוכל לצלחת.

אפריל הנהנה ורכנה קדימה כדי לקחת קופסא אחת של אוכל. "תוכלי להביא לי מזלג?"

"בטח." הוצאתי מזלג המגירה, מושיטה לה.

"כשאת עולה לבלייק," אמרה ופתחה את הקופסא. "תוודאי שהוא לא שוקע אוקיי?"

הנהנתי והוצאתי סכין ומזלג לבלייק, עולה לחדרו. דפקתי על הדלת בעדינות ונכנסתי לחדר. "בלייק?"

בלייק שכב במיטה, עטוף בשמיכות.

ניגשתי אליו והנחתי את הצלחת והסכ"ום על השידה, מתיישבת על המיטה לידו. "אה בסדר בי?"

בלייק התחפר בתוך השמיכות, ממשיך לבהות קדימה.

"קדימה בלייק," משכתי מימנו את השמיכה מעט. "הבאתי לך אוכל, אמרת שאתה רעב."

"אני לא רוצה," מלמל בלייק. "אני לא רעב."

"אתה צריך לאכול חיימ, אפריל אמרה שלא אכלת בבוקר."

"אני לא רעב קארמן,"רטן ומשך את השמיכות מידי. "אני לא רוצה לאכול."

"אז מה אתה כן רוצה?"

"אני רוצה שתעזבו אותי בשקט."

ליטפתי את ראשו.

בלייק נרתע.

משכתי את ידי חזרה אליי. "אני אשאיר את האוכל כאן בסדר? למקרה שתהייה רעב." אמרתי ברוך. "אני נשארת פה הלילה אז אם אתה צריך משהו תקרא לי."

בלייק לא ענה.

"אני אוהבת אותך בלייק," אמרתי. "בבקשה אל תשקע אהוב." הוספתי וקמתי, יוצאת מהחדר. ירדתי חזרה למטבח והתיישבתי מול אפריל.

אפריל ניתקה את ענייה מהמחשב והביטה בעניי. "הוא לא קם מהמיטה נכון?"

"לא," הנדתי בראשי ולקחתי מזלג, פותחת את הקופסא האחרונה. "אם לא הייתי מושכת מימנו את השמיכה הוא לא היה עונה לי בכלל."

"הוא שוקע," אמרה אפריל.

"הוא שוקע." אישרתי.