This Life Is Not Mine

פרק 18:

"לא ענית לי." אמרה אמיליה אחרי ששחררה אותי מהחיבוק.

"התכבה לי אתמול הפלאפון ולא מצאתי את המטען. כנראה השארתי אותו בבית של ההורים."

"אהא," הנהנה. "טוב, נראה לי שיש לך מטען אחד במשרד. העבודה שלך כבר על השולחן והעוזרת שלך אמורה להגיע כל רגע, אם אין לך עבודה לתת לה תשלח אותה לקנות לך מטען."

"תודה אמיליה." חייכתי אליה וניגשתי למשרד.

הנחתי את התיק בצד והתיישבתי, מדליק את המחשב.

בחורה צעירה נכנסה בדלת והביטה בי. "אדון אובריין?"

"ליאונורה." אמרתי וקמתי ללחוץ את ידה.

"נורה," חייכה אליי. "בבקשה."

"בלייק." החזרתי לה חיוך ושחררתי את ידה, מצביע על השולחן השני. "זה השולחן שלך, תתמקמי ואני אגיד לך מה צריך אחרי שאעשה את אותו הדבר."

"אוקיי." אמרה וניגשה אל שולחנה.

התיישבתי ופתחתי את המייל, פותח את הקובץ שאמיליה שלחה לי.

הפלאפון שלי צלצל.

הבטתי בפלאפון והחלקתי את אצבעי על המסך, מצמיד את הפלאפון לאוזני. "אפריל."

"בלייק," אמרה. "אתה בבית שלך?"

"בעבודה. מה שלומך?" שאלתי בעדינות.

"בסדר," נאנחה אפריל. "איך אתה שם? התמקמת חזרה?"

"לא ממש." אמרתי.

אפריל שתקה.

כיווצתי את גבותיי למשמע הרעש מסביבה. "איפה את אפי?"

אפריל נאנחה. "בגלל זה התקשרתי אלייך, אני צריכה לדבר איתך."

"חכי רגע," ביקשתי ושלחתי את המייל של אוליביה אל נורה, פונה אליה. "נורה, שלחתי לך מייל, תוכלי לעבור על זה ולהתחיל? אני עוד רגע חוזר."

נורה הנהנה וענייה ליוו אותי כשיצאתי.

נכנסתי למטבח וסגרתי אחרי את הדלת. "מה קורה אפריל?"

"ג'ספר היה אתמול בבית."

בלעתי רוק. "מה?"

"כן, הוא לא מזמן חזר מנסיעת עסקים והוא שמע שהבן האבוד חזר והוא רצה להגיד לך שלום."

"מתי אתמול?" שאלתי בשקט.

"שלוש שעות אחרי שעזבת," אמרה אפריל. "הוא הוציא את כולם לארוחת בוקר."

"יצאתם? ארבעתכם?" שאלתי.

"כן, קאמיל לא יכלה ודארן ישן אצלי אז הוא בא איתנו." המשיכה אפריל. "בהתחלה בכל היה רגוע, השיחה זרמה איכשהו וג'ספר לא שם לב למבטים שאבא ואמא שלחו לכיוונו. ואז הוא התחיל לדבר על כמה שאנחנו בטח שמחים שחזרת וכמה זה טוב ובטח השתנת מלא."

"זה מה שהוא אמר?"

"בהרחבה." אמרה. "אני לא ממש זוכרת את המילים המדויקות."

"זה בסדר," נשפתי. "תמשיכי, זה לא באמת חשוב."

"ג'ספר שאל את ההורים אם סיפרתי למה עזבת והוא אמר שהוא ישמח לראות אותך," המשיכה לספר. "ואז אבא איבד את זה, לפני שמישהו שם לב מה קורה אבא נתן לו אגרוף או משהו וכולם מסביבנו התחילו לצעוק."

"מה הם עשו?" שאלתי בחרדה.

"צעקו, בעיקר." ענתה. "הבעלים הזמין משטרה. אבא עדיין במעצר מאתמול, זימנו אותנו היום שוב כדי לבדוק את הגרסה שלו."

"הגרסה שלו?" בלעתי רוק, קולי נשבר.

"הוא אמר להם למה הוא הרביץ לג'ספר." נשפה, קולה רועד. "אבא סיפר להם למה ברחת, מה ג'ספר עשה לך."

קרסתי לתוך הכיסא הקרוב, לא אומר מילה.
"בלייק," אמרה בשקט. "יכול להיות שהם יבקשו מימך לבוא ברגע שהם יסיימו איתנו."
נשפתי. "אפריל," מלמלתי. "אני.. אני לא י- יכול."

"בבקשה בלייק," אמרה, יכולתי לשמוע בבירור שהיא בוכה. "הם לא ישחררו את אבא עד שהם יוודאו שהסיפור שלו נכון."

"אז אולי כדאי שלא תדברי איתי בפלאפון על זה," אמרתי, מנער את ראשי. "הם יחשבו שתיאמנו גרסאות. פשוט, תדאגי למשפחה. אם הם יבקשו אני אחזור."

"תודה."

"אני אוהב אותך קטנה."

"אני אוהבת אותך."

ניתקתי את השיחה והשענתי את ראשי על ידיי, מנסה לעכל. מה קרה פה הרגע?

°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°°
הפרק קצר כי אני לא מרגישה טוב וזה הכי הרבה שהצלחתי לכתוב..
מקווה שנהנתם מהחג! 🤗 זה סוף מרתון חנוכה, ומעכשיו חוזרים למצב הרגיל- פרק כל שני ורביעי.
המשך ערב מקסים ❤