This Life Is Not Mine

פרק 26:

אפריל צנחה על המיטה לידי, מושכת בכוח הנפילה את השמיכה שכיסתה אותנו.

"מה?" הבטתי בה וכיסיתי את קארמן חזרה.

"אתם בסדר?"

הנהנתי.

אפריל העלתה את רגליה למיטה. "אמ.. דארן התקבל לאיזשהי עבודה בניו יורק."

הרמתי גבה וסידרתי את השמיכה שתכסה אותי. "למה הוא הגיש בקשה לעבודה בניו יורק?"

"הוא הגיש אותה לפני יותר מחצי שנה. זה מקום כזה שלא הבנתי כל כך מה הולך בו ולוקח מלא זמן עד שמתקבלים, אם בכלל מתקבלים, כי זה מלא תהליכים שדארן הסביר לי אותם אבל אני לא זוכרת כרגע ו-"

"אפי," קטעתי אותה. "תנשמי."

אפריל נשמה. "הוא הגיש בקשה כי רציתי להתרחק מכאן, התחיל להרגיש לי חנוק."

"ועכשיו לא מרגיש לך חנוק?"

"ועכשיו.. אתה פה, ואני מוצאת את האוויר שלי שוב."

"את מאוהבת בי אפריל?" חייכתי.

אפריל חבטה בי. "נו בלייק!"

צחקתי. "תעברי איתו אפריל. אם לא תעשי את זה את יודעת שהוא יוותר על העבודה הזאת כי הוא לא ירצה להשאיר אותך מאחור."

"אמרתי לו את זה. הוא אמר שזה נכון אבל שאני לא אתן לזה להפריע לי בהחלטה." אמרה. "הבעיה היא שאני לא מצליחה להוציא את זה מהראש שלי. זה כאילו, הזדמנות ענקית בשבילו!"

"אם לא תלכי מה יקרה?"

"או שהוא לא יילך ואז יהיה לי מצפון כל החיים על זה, או שהוא ילך ואנחנו לא נחזיק." נאנחה. "קשה לנו המרחק."

"ואם תלכי," אמרתי. "את תהיי מאושרת?"

אפריל הביטה בי. "כן," ענתה אחרי דקה של מחשבה. "אני אהיה מאושרת."

"אז מה השאלה פה?" חייכתי. "תלכי מתוקה."

"אני לא רוצה לנטוש אותך פה." אמרה בשקט.

"את לא נוטשת אותי," נטלתי את ידה. "את הולכת אחרי הייעוד שלך. וכל פעם שתתגעגעי את יכולה להתקשר או לבוא לבקר, אני כאן אפי, ואני לא הולך."

אפריל מצמצה כדי להעלים את הדמעות וחיבקה אותי.

החזרתי לה חיבוק. "לכי," אמרתי אחרי משהו שהרגיש כמו נצח. "לכי אליו ותני לי להתלבש, למה לא נעים לי לנהל שיחה עם אחותי בעירום."

אפריל צחקה וניגבה את הדמעות. "תודה בלייק."

"אין בעד מה."

אפריל נישקה את לחיי ויצאה מהחדר, סוגרת אחריה את הדלת.

קמתי ולבשתי את הטרנינג מאתמולף לוקח את המגבת ממקומה מאחורי הדלת, הולך למקלח. כשסיימתי זרקתי את המגבת לסל כביסה וחזרתי לחדר. הוצאתי ג'ינס מהארון וחולצה דקה, ארוכת שרוולים, התלבשתי וירדתי ללמטה.