My story.

הבזקי עבר

פרק 3:הבזקי עבר

״ששש״קול נשמע באוזני הייתי משותקת,הגוף לא כאב אבל הפחד זרם אל כל האברים,הוא עטף אותי בזרועתיו החסונות מתחת לבר ומלמל בקול חלוש שיהיה בסדר,שהוא כאן ומשהו בתוכי נרגע מעט וקפא יחד עם תחושת חמימות..

•••

״את בסדר?כואב לך משהו,מציק לך משהו?״הבחור של עזרה ראשונה התכופף לעברי בכדי שיוכל לתפוס את מבט עיני,שהיו לכודות בצבעי האורות המהבבים של המשטרה,בקולות השונים

״לין את איתי?״הבחור של מדא מנסה לפקס אותי אליו ואני מהנתי לחיוב, שיעזוב אותי,אני צריכה בעיקר שקט

״הכל בסדר״אני עונה במילים פשוטות ופניו של אבישי מקבלות את הצבע שנעלם להם מהרגע שהגיע לפה,עם כל מה שעברנו יחד אנחנו עדין אחים,אנחנו עדין אחד בשביל השני,עדין דואגים

״שי אפשר ללכת?״אני פונה אל אחי הגדול,שנים שלא קראתי לו שי,ברגע ההוא בבר הבנתי פתאום שהוא כמעט הדבר היחיד שנותר לי,עם כמה שאני לא מסכימה איתו,ועם כל הכאב המשותף שלנו ברגע מסויים רק התפללתי לראות את אבישי

אבישי הביט אל עבר הבחור במדי עזרה ראשונה,והינהן לחיוב
נתן את האישור הסופי ללכת אחרי בדיקה שטחית,תחקור של המשטרה,ובדיקה נוספת מצידו.ההתעטפתי במעיל גברי ושחור
ונשענתי על אבישי שהוביל אותי אל הרכב ושאל מליון פעמים
האם אני בסדר,האם כואב לי,האם קשה לי ושאלות נוספות,
הדמעות שעמדו בעיניו נעלמו,אבל הבחנתי בהם ברגע שהוא הגיע המבט שלו היה מבוהל ומפוחד ואחרי שנים,התחבקנו אני שמרתי על הדמעות כי לא רציתי להישבר וכנראה שגם אבישי

״בטוחה שאת בסדר?״הוא חוזר ושואל

״אני בסדר,הכל בסדר״

״הלב פעם בעוצמה רק מהמחשבה שעשוי לקרות לך משהו״

״אני בסדר שיקו,באמת בסדר״אמרתי בחיוך קטן,פיזית הייתי בסדר ולא רציתי לשתף את אבישי במה שקורה לי בלב.הוא המשיך לנסוע לעבר ביתנו ואני מסתכלת אל עולם החיצון
אירועי הלילה עוברי במוחי כמו סרט נע ללא סוף,כמויות דם צרחות וכאב...ומגע

״לין...הגענו״אבישי מלמל ומישר את מבטו אלי,אני אוחזת קרוב אלי את המעיל השחור בתחושה של הגנה,אפוד,שמירה