My story.

פרק 24:ברת מזל

נוף ארץ אחרת,נשענתי על זגוגית הרכב של בן שהמתין לנו

בשדה התעופה.התבוננתי בעולם שמחוץ לרכב,ליופי שמול עיני

והרגשתי ברת מזל,אחרי שנים שהרגשתי בדיוק ההפך,מקוללת.

״ליני את בסדר?״קולו של בן נשמע באוזני,סובבתי את ראשי

אל כיונו,חייכתי,שראית את מבטו המדואג והיפה נעול עלי

״אני בסדר״השבתי והשתדלתי לא להוריד את החיוך מפי בכדי

שתשובתי תחשב לאמינה יותר בעבורו,החזקתי בשתי ידי את

ידו שהיתה מונחת על העור חשוף של ירכי ולכדתי אותן

״מהרגע שעלינו למטוס את מתנהגת אחרת״הורדתי את ראשי

לרגע,לא רציתי להכניס לאווירה את הכאב שחשתי בלב,ולכן

לא אמרתי לבן דבר,אבל הכאב משפיע על ההתנהלות שלי אני

לא מצליחה להתנתק מהרגשות שלי כמו בעבר

״פעם היינו טסים הרבה״אנחה נפלטה מפי אחרי שנאמרו דברי

נזכרתי בטיסות הארוכות,בחוויות שצברתי בעולם,אבל יותר

מכל רגשות הגעגוע לאבי פתאום צפו בתוכי,להיות איתו בטיסה

היה החלק המהנה,אלו היו בעיקר הרגעים של המשפחתיות,של

הביחד שלנו ״אני קצת מתגעגעת לאבא,ולתקופה ההיא״הוספתי

בלחש,ידו של בן בידי נלקחה לעברו,הוא נשק לידי חיך חיוך

קטנטן והחזיר את ידנו לחיקי.

״יש לנו נסיעה ארוכה?״הרגשתי עייפה נפשית ועייפה

פיזית,בכל הטיסה נצמדתי לבן,ועקבתי אחר נשמותיו הרכות

סקרתי את כולו שעיניו עצומות אבל לא הצלחתי להירדם כלל

״תשני בייב,אני אעיר אותך שנגיע״

פקחתי את עיני,ידי עדין היתה בידו של בן וכנראה שבכל הזמן

הזה לא שחררתי מידו,הסתכלתי על הדרך והיא היתה יפיפיה

בתים גדולים,מדשאות,פרחים בצבעים שונים,וכמה ילדים על

שבלי אופניים בצידי המדרכה ״טוב שאתעוררת,לא חשבתי

שאהיה מסוגל לאעיר אותך בעצמי״בן אמר לאחר כמה דקות

שאני בוהה בו נוהג,ושלווה עוטפת אותו,זה מראה יפה,הכי יפה

״כמה זמן ישנתי?מתי מגיעים?״שאלתי שחררתי את ידי מבן

ונמתחתי להפתעתי בן לא משך את ידו ממני,אלא פשוט הניחה

על ירכי חיוך בלתי רצוני הועלה על פני,רק מעצם העובדה