אני פוקחת את עיני,האור בחדר מעומם,הוילון מצליח לטשטש את קרניה של השמש אבל האור בדרכו כן חודר לתוך החדר.
אני עוברת למצב חצי שכיבה חצי ישיבה השעון המעורר שבתוך הפאלפון מצלצל בצורה מציקה ואני לוקחת אותו מעבירה את ידי והוא שותק.השעה הינה תשע בבוקר,ואף על פי המובטלות אני נוהגת ביומיים האחרונים לקום בשעה סבירה,לרוץ,לשגע את תומר,לעשות סידורי בית תוך כדי נסיון להשכיח את בן.
הוא אמר ׳נתראה׳אין לי את המספר שלו,ואני לא מבינה אך נתראה,העיר שלנו גדולה,אני בחלק הפחות זוהר שלה ואין סיכוי שנתקל סתם ברחוב,במקרה,אז אולי הוא אמר את זה מנימוס,או מרצון להפיג את הדממה ואני מרגישה שפספסתי משהו בבן,פעם ראשונה שאני מסתכלת למישהו בעינים וטובעת
מרגישה מוגנת מעולם,הוא נותן לי תחושה של רוגע ופשטות למרות כל הידורים מסביבו,הוא דואג אבל לא מרחם ויש בו משהו שונה,משהו שהייתי רוצה שיהיה שלי.
אני מרימה את עצמי מהמיטה,יוצאת מהחדר אל הבית הריק ונכנסת לחדר המקלחת.מתארגנת כרגלי,שינים,מקלחת,שטיפת פנים ויוצאת עם מגבת עלי,אבישי שונא שאני עושה את זה,הוא לא מבין את הרעיון של לצאת מהמקלחת במגבת וללכת לחדר בכדי להתלבש,הוא טוען שזה גורם לגררת הזמן,במקום ישר להתלבש,ישר לצאת,ישר לפעול,בכללי הוא יותר אקטיבי ממני
•••
אני נועלת את הבית,ורצה אל האופק בטוחה שהמורה לספורט בטח גאה בי,לשיעורים שלו לרוב הברזתי,ויצאתי מזה בזול עם שמונים עגול כי הוא היה חנון ורחום אחרי שבכיתי לו שעתיים.
כמה אנשים מבוגרים בכניסת בניין בוהים בי רצה אבל אני ממשיכה,התרגלתי למבטים משונים,ארבעה חודשים אחרי שגמרתי את התיכון אבי התאבד,כל החברים התרחקו ונעצו בי מבטים ברגעי מפגש או התקלות ברחוב.הייתי מלכת השכבה מסתובבת עם החבר׳ה הנכונים,עם הבגדים הנכונים,מהמשפחה הנכונה,ואז הכל נעלם,הבגדים,המשפחה וגם החברים,לא הייתי ביץ׳ או בחורה דיקטטורית שמטילה חרמים על ילדים אחרים אבל בנפלתי היו כאלה ששמחו,או לא כאבו את מצבי.וזה לא רק שאבי התאבד אלא גם הפירסומים התקשורתיים לא היו חיובים
אז בצל האבל,היה גם את צל התיקשורת ואין ספק שזה השפיע על הנפש של אמי,היא מצאה את עצמה מגוננת על אדם שאיננו
והיא נטולה אמצעים,מאשימה את עצמה בלי סוף במותו,על שאינה שמה לב שמשהו לא יציב קורה,אובדן הכסף כאב אבל אובדן המשפחתי כאב לכולנו יותר,תמיד התפארנו באיחוד שלנו ופתאום הוא איננו,אמי התגלגלה לדיכאון משם למוסד לבריאות הנפש עד שאחיה החורג תלש אותה משם לחול,אני כעסתי על אבי והתנהלות שלו,אבישי לא כעס עליו אבל כן כעס עלי שאני כועסת,הוא היה בטוח שאני כועסת על אובדן הכסף שאבי אביא איתו אבל זו לא היתה האמת לאמיתה,כעסתי על הוויתור שלו על חוסר האמונה שלו שנתמודד ביחד,משפחה זה בעושר ובעוני
במעשה שלו אני רואה וויתור עלי על אבישי,על אמי,ולכן הוצאתי את שם המשפחה שלו מלין רז גולדן הפכתי ללין גולדן
YOU ARE READING
My story.
Roman d'amour•הושלם•בחיים שלי הכל היה מושלם,נולדתי למשפחה שנתנה לי הכל,מעולם לא התאמצתי,מעולם לא חוויתי קושי גדול. השלישי באוקטובר הוא התאריך שבו השתנו חיי. אני לין גולדן וזה הסיפור שלי
