My story.

פרק 28:פרחים שנבלו.

עיני נפתחו,גופי כאב ועיני שרפו.החדר היה חשוך כמעט לגמרי

צמרמורת עברה בגופי,החלה מעמוד השידרה עד קצות אצבעות

הריח המוכר שלו נכנס לאפי,לקח זמן עד שהבנתי שאני בצד

שלו במיטה,שאני במקום שלו,בארץ אחרת,בבית שלו,במיטה

שלו,אירועי אתמול איטטו בראשי והלב שלי התגלגל...הבנתי

למה סגרתי את הדלת מול אנשים,מול גברים,פחדתי להיפגע

פחדתי לתת למישהו אחראיות על הלב שלי,עכשיו אני מרגישה

את הדימום,את זרמי הדם היוצאים מליבי השבור והקרוע.

״היי״קולו נשמע לפתע,בחושך רק יכולתי לראות את עיניו

בבירור הן הפיצו אור,וגם הם היתה חשוכה גמורה,העינים

האלה היו מנצחות את החושך,מגרשות אותו בכוחן המסתורי.

הזזתי את הפוך ממני,הורדתי את רגלי מהמיטה ונסיתי לקום

קולו של בן הנדרך לצדי נשמע,יחד עם חריקת כיסא לאחור

נגעתי ברקת ראשי,וסימנתי לו בידי שיעצור-ביד אחת לכאב

וביד השניה בקשתי מבן,שישמור על מרחק ממני,שלא יגע בי.

״את בסדר?״נסיתי לשמור על יציבות שהחלל הסתובב,בן נעמד

קרוב אלי אבל ידעתי שגם בכוחתי האחרונים לא אאחז בו.

אהבתי אותו

אהבתי את הבחור הזה,ועכשיו,לא ברור לי אם אני מכירה אותו

הוא מכיר אותי שנים,הוא יודע אלי עוד לפני שהכרנו,ואם הכל

מרחמים?ואם ההתנהלות שלו נובעת מרצון לכפר על מעשיו של

אביו,אני לא רוצה להיות ׳פרס הכפרה׳ או החיפוי על מעשי אב

אני מסתכלת עמוק לעיניו,ולא ברור לי מה אני רואה,מה אני

מרגישה,אהבה?שנאה?הדבר שאני מרגישה בוודאות זו היא

פגיעה,היא עובדה שאני לא יכולה לסמוך על בן,שמעבר לבן

שחשבתי שאני מכירה,יש מישהו שאני לא מכירה,בן של מישהו

מישהו שגרם לאבי לאבד את חייו,לאבד את מעמדו,את שמו

והוא היה אדם טוב,אני יודעת שהוא היה אדם טוב,ישר הגון.

הסתכלתי אל פניו בחושך החדר,הסתדרתי בעמדתי,עדין הראש

כאב,וגופי הרגיש כל כך כבד שרק רציתי להיזרק למיטה שוב

נסיתי למצוא בי כוחות להמשיך לעמוד,רציתי להטיח בו את

כאבי,כאבי הנפשי גבר על הכאב הפיזי של הגוף שלי וחשבתי