My story.

פרק 22:אהבה,הצד שלהם.

תמונות מחיי,

פלשבאקים

דקה אחר דקה

שניה אחר שניה

כאב על גל כאב

הצטברות.

״לין,לין״ קול מוכר נשמע באוזני,אבל לא מצליחה לקשר,

צעקתי

שוב חבל סביב צווארו

שוב ריח של מוות

ידיים רועדות,קול רועד

אורות,אורות,אורות

מכונית...לבנה...אדם...

שמלה מוכתמת דם,אפור בחוץ,הלב שלי פועם,שומעת צעקה

״די בבקשה...״אני מתחננת למציאות החוזרת,אני רואה את אמי

בן העולם הזה,לבן עולם אחר,הכמויות המצטברות של דם

מאיימות להטביע אותי,גוש גדול של כאב עומד לי בגרון ואני

לא מצליחה להעביר אותו,אני מנסה לצעוק אבל,כלום...דבר

לא יוצא מפי,אין לי אך להתגונן,אין לי איך לברוח,וממה?ממי?

מסך הופך ללבן,קול באוזני מתחזק,אני מנסה לנשום,רק לנשום

״בבקשה,תנסי לפקוח לאט את העינים״ קול מנסה להנחות אותי

אני מחפשת את היציאה מעצמי,מהלבן שעוטף אותי,מהרגע הזה

״לינה,לאט,עינים תפקחי״אני שומעת את הקול שוב ומנסה לגעת

באזור הלב שלי,אבל הוא דומם,ופחד משתלט אלי ברגע הזה

״יפה שלי,זה אני,בן,קדימה,בשבילי״אני מרגישה את ליבי חוזר

את מקצב הלב מתחת לעורי,בן,בן,בן,אני חייבת לצאת מזה

אני...

עיני נפקחות,ישר אל עיניו היפות,הפנים המודאגות שסורקות

אותי בבהלה כפולה ״את בסדר״אנחת רווחה נפלטת מפיו עם

קצה חיוך,הוא מצמיד אותי אליו,ואני מנסה להסדיר את נשמתי

שלא שלמה,מים רבים נמצאים סביבי,בן רטוב,ללא חולצה או

כיסוי בפלג גופו העליון ואני רטובה לגמרי בבגדי

״תגידי משהו״הוא לוחש לי,הלב שלי מתפוצץ המבט אבוד ואני

זוכרת,זוכרת אותי,זוכרת את האסונות,וזוכרת את בן,את הטוב

והרע שבו יש טוב,את השביל שאיכשהו תמיד הוביל אליו

״בייב״ קולו נשמע חלש וכנוע,הוא מזיז את שיערי הרטוב הנדבק למצחי,ואני מנסה להתגבר על הנשימות שיוצאות ממני

״לין אל תפחדי אותי״הוא במעט מנער אותי בגופי

שאני צוללת לתוך העינים האלה,מתמכרת מבלי לדעת למגע