My story.

פרק 16:אחראית על הלב.

אבישי

סגרתי את אור במאפייה,הירח בחוץ יחד עם פנסי הרחוב האירו הסתכלתי סביב ובחנתי שהאזור ריק,לאחרונה המקום מלא בפורצים,וגם כך המאפיה ממוקמת בסביבה דלת המצאים,אין לדעת אם הגנבות הם מצעירי המשפחות,או של אנשי חוץ.

וודאתי סגירה,ומהרתי אל הרכב שעל גבי התיק השחור הקבוע
פתחתי אותו בעזרת שלט הרכב,שהתקלקל ואיפשר פתיחה רק בעזרת המפתח שהיה מחובר אליו נכנסתי אל מושב הנהג,
וזרקתי את התיק לאחור הדלקתי אורות נוכח החושך בחוץ ונסעתי אל כיון הבית,עיני עברו אל השעון הדיגיטלי וידעתי שיש לי עוד שעה,ואז אצטרך לאסוף את רועי וניסע
אל הבית של מתן,או זו בעצם הווילה שהוא השכיר לסיום הסימסטר,בניגוד אליהם,אני לא למדתי בשום מסגרת אקדמאית אבל נגררתי לאירועים מהסוג הזה,והפכתי להיות חלק,לא בפאן הלימודי אלא רק בפאן החברתי,של חבר מביא חבר,וחבר מכיר חבר...הדחף היחיד שהביא אותי ללכת למסיבת הסימסטר הזו היתה גאיה,דברנו קצת בשבוע האחרון,וגם היא נגררת לשם.

שנינו לא אוהבי מסיבות,גם שהיינו יחד,וגם שהייתי מקובל ואהוד בימי התיכון למסיבות הייתי הולך רק בכדי להציג נוכחות וללכת אחרי שעה וחצי,לבר להוריד כמה שוטים ולחתוך לבית
וגאיה?היא לא היתה מגיעה לפאבים אבל כשהיינו יחד הייתי חוזר מהמסיבות ישר אליה,כמו ילד שחוזר לבית,הייתי מתרסק על זרועותיה,מניח את ראשי על עצמות הבריח שלה עוטף את מותנה כשהיא קוראת ספר ומלטפת את שיערי,כך הייתי נרדם
רוב הימים בשבוע אלא אם כן היתה בגרות או מתכונת,וגאיה היתה מבצרת את חדרה משעות הבוקר או הצהרים עד השעות הקטנות של הלילה,מדי פעם היא היתה נשברת נותנת לי להיכנס בתנאי לדבריה ׳שאשתוק כמו דג זהב׳,שנסיתי להבין פעם למה היא מדמה שאשתוק כמו דג זהב דווקא,שעולה שקל וחצי,ולא שאשתוק כמו דג גדול ויפה היא טענה שהפשוטים הכי יפים והזהב,כי בעיניה כולי זהב,המילים האלה רגשו אותי בפעם הראשונה שנאמרו מפיה אז משכתי אותה אלי והסכמתי לשמוע את החזרה שלה על כל החומר באזרחות,זה לקח עד שתיים בלילה אבל בפעם הראשונה בחיי לא הרגשתי שללמוד זה מעיק
בבגרות קבלתי את הציון הכי גבוה מבין יתר הבגריות שעשיתי.

עצרתי את רכבי בחנייה הקרובה לבניין הבית.העברתי את ידית ההילוכים למצב חנייה פתחתי את הדלת הרכב ומהרתי לבניין.
שראיתי שהמעלית תקועה בקומה שתיים החלטתי לעלות לבד
אל ביתנו,זה לקח לי בדיוק שתי דקות,הוצאתי את המפתח ופתחתי את דלת הבית.לין ישבה מול המסך,עיניה הגדולות היו נעוצות בטלוויזיה אבל בליבי ידעתי שהיא לא שם,שהסרט ההודי לא מעניין אותה,ועיניה ריצדו בין המסך למסך הפאלפון וכשהבחנתי ששיערה אסוף כמעט הכרזתי על מצב מלחמה,
בעבר שיערה היה אסוף בקוקו גבוה,זה החמיא לה אבל היא נמנעה מלעשות אותו אחרי מוות אבי,היא שינתה כל פרט ביופה