My story.

פרק 8:שאריות של אהבה

*אני עושה ניסיון-פרק מנקודת מבט של אבישי,אשמח לדעת אם נהנתן לקרוא מנקודת מבטו,כדי שאדע אם לעשות פרקים כאלו בעתיד (לדעתי אחד הפרקים)
*וכן תמונת הכריכה השתנתה

אבישי:

יצאתי מהמאפייה בשעת ערב מוקדמת מהרגיל,חן חבר מימי התיכון חוגג יום הולדת באחד מהמועדונים בעיר.ריח המאפיים נדבק לחולצה שלי,שנאתי את התקופה הזו בשנה,אחרי חנוכה שסופגניות עדין מלוות אותנו,ומדי פעם,ופעם ב...מישהו קונה
בשלב מסויים במעבר בין המאפיות הפסקתי לאכול מאפיים ופתחתי שינאה מיוחדת לסופגניות בכל צורה,צבע,וטעם שיש.

פתחתי את דלת הרכב ונאנחתי,רציתי לחזור לבית,למיטה,לפוך
ואחרי השיחה עם לין ערב אמש,רציתי לראות אותה.הדמעות שנשרו מעייניה צבטו את ליבי.לאורך התקופה הזו,הייתי קשה עם לין כמו שהיא היתה קשה איתי,החזרתי לה באותו המטבע והיום אני מבין כמה טעיתי,הייתי צריך להיות שם גם כשהיא התנגדה לנוכחות שלי,להזכיר שאני אחיה היא אחותי וזו המציאות וביחד ננצח,אבל במקום זה הייתי עסוק להתנגח
בה להחזיר לה,לא לצאת מפסיד במקום לצאת חכם.

הפאלפון הנייד היבהב בפעם המליון,נכנסתי לאווספצ קבוצת החברים מהתיכון עדין מתפקדת,הקשר ביננו נשמר גם אחרי השירות הצבאי וזה משהו שלא בכל חבורת אנשים קורה.
מהשיח הבנתי שאני חייב להגיע,וחן נשמע מאיים בהודעת הקול שלו,וחוץ מזה מעטים הפעמיים שיצאתי מהעובדה למועדון.
ידי נשלחה אל עבר שקית בגדים שהיתה מונחת,עברתי אותה אלי חיפשתי ג'ינס כהה הצמדתי לו חולצה ארוכה והעפתי את השקית לאחור,מהרתי להוריד בגדים,ללבוש את האחרים ולאחר שתי דקות לחצתי על הגז והתחלתי לנסוע אל המועדון.

ברדיו התנגן שיר על אבא,עצרתי ברמזור וכל כך רציתי להעביר תחנה אבל לא יכולתי,כיאלו כוח משך את ידיי ואסר אליהם לגעת ברדיו.תקופה שאני נמנע משירי אמאבא,אני יודע כמה זה מטלטל את הנפש שלי,שאני פשוט בורח מזה כמו אש.
אני לא כועס על ההורים שלי,אני יודע שהחיים הובילו אותם למקומות שהם לא ציפו,שהתאבדות של אבא נבעה מבושה וכאב
שהתגובה של אמא נבעה מתחושה שאיבדה שליטה בהכל.
והיום אני גם מבין את לין,את המורכבות שיש לה בנפש,וגם את הכעס,היא היתה ילדה שהכל קרה,כמעט שמונה עשרה אבל אז ההתנהלות שלה היתה של ילדה בכיתה ג׳,היא היתה רגילה שעושים לה הכל,שמביאים לה הכל,שדואגים לה,ולפתע היא נאלצת לפתח בעצמה אחריות שמעולם לא הייתה קיימת,היא רואה את אבא שלה תלוי במקלחת,את אמא שלה מאבדת כיוון אך אפשר שלא להידפק מזה?אך אפשר לצאת בקו השפיות?

אני מנגב כמה דמעות שמחליקות מעיני,לא מאמין ששיר מוציא ממני תגובה שכזו,הפכתי לרכרוכי שמסתיר את זה מהסביבה.
בזה אני ולין דומים,שנינו מציגים חוזקה,יכולת התמודדות אבל כשסוגרים את האור,וכשיש שקט הכל מוצף ומציף ולא קל להתמודד עם הזיכרונות והעובדה שפעם היה טוב,שפעם היה...