My story.

פרק 13:יציבות

מצטערת שרק עכשיו עולה פרק השבוע הזה היה מטורף וכל יום נסעתי למקום אחר ונסיעות ארוכות שנצלתי לשינה.אוהבת אותכם ויייאלה פרק -

הזזתי מעט את הוילון בחדר,מחוצה לו היתה ארוגות קטנטנות עם פרחים,רחוב ראשי עם מכוניות ובתי קרקע יחסית גדולים.
התחלתי להרגיש בבית בחדר הקטנטן שלי והתחושה התחזקה שהסתובבתי בגופי אליו,אחרי חודש וקצת הוא היה חדר מאוכלס ששווה למגורים.

אומנם הוא לא היה גדול אבל היה בו כל מה שהייתי צריכה.
מיטה ועליה סדין בהיר וכמה כריות בצבע שחור ואפור,הוילון היה בצבעו של הסדין שנהגתי לרחוץ,לתלות ולייבש ולהחזיר
ארון שלי היה יותר ארונית בגובה של ילד בגיל שמונה,וללא דלתות אבל זה לא משהו שהפריע לי או לאן זה איפשר מעבר חופשי של בגדים,כי גם הארון שלה היה כזה,ללא דלתות ולציד המיטה היתה שידה קטנטנה עם מנורה שאן רצתה לזרוק ואני החלטתי לאאמץ,ושתי מגירות שבאחת אכסנתי מטען,אוזניות וכמה תכשיטים שאן גרמה לי לקנות ובשניה חבילת פדים טמפונים,והלבשה תחתונה.

הרגשתי שהמקום הזה שלי,המקום היחיד על הפלנטה של לין.
אני ואן מסתדרות נפלא,היא אומנם לא כל ערב פה,אבל עכשיו אחרי תקופת המבחנים היא כאן לטענתה יותר,אנחנו נהנות יחד
צוחקות,מבשלות,צופות בתוכניות חולקות בגדים,וגם מפליגות לשיחות עמוקות,אין לי אחות,ומעולם לא היתה לי חברה טובה אבל הקשר עם אן גורם לי להרגיש שאם היתה לי אחות,אני מניחה שזה הקשר שהיתי רוצה איתה,אפילו באחד הלילות חשבתי מה היה קורה אם אבישי היה נולד כבת,מה אז היה קורה?אולי היה לנו יותר הכלה,או אותי ואני אותו?אבל אז מהרתי להרחיק את המחשבה הזו,כי היא כללה את אבישי בתוכה ואני בני לבין עצמי,הבטחתי שאני לא מקדישה לקשר דם הזה מחשבה,הקשר נזרק,כמו שאני החלטתי להיזרק מהבית. 

אז מה שדם יותר סמיך ממים.מי אמר שהוא עמיד?

התיישבתי על המיטה וישרתי רגלי,מצאתי את עצמי מרגישה שהנפש שלי בנקודה הזו יותר רגועה בהשוואה ליתר הזמן בתקופה האחרונה.הרמתי את מבטי לשעון ושמחתי שיש זמן עד שאצטרך ללכת לבר,ידעתי שזה סימן טוב,שהבר הוא לא המקום היחידי שבו אני רוצה להיות,והבית הזה כן משפיע על התחושה שלי,ועדין בשבוע האחרון מצאתי את עצמי נלחמת עם הרצון להיכנס לחדר של בן,זה היה מקום שמבחנתי היה מחוץ לטריטורית הבית שלי אף על פי שהיה חדר בתוך הבית.

אן סגרה את הדלת של החדר ברגע שהופעתי כאן עם תיק גב קטנטן,כמה שטרות שקבלתי מקדמה מדני על עבודה מעולה.
כמה שטרות שהלכו לפח בעיקבות מסע קניות עם אן,והיתר שקבלתי בעשרי לחודש הלך לשכר הדירה,ידעתי מהו הסכום אז חשבתי את ההוצאות בהתאם,זה לא קל,להתנהל על בסיס סכום מצומצם,ועכשיו יותר מעבר.אני ואבישי גרנו בבית בשכונה ישנה ואילו הדירה הזו ממוקמת באזור יותר אמיד ומבוסס והיא גדולה פי כמה מהבית בשכונה ההיא.אבל עדין לא הייתי מוכנה אפילו לא במחשבה שבן ישלם עלי,אפילו לא בעקיפין.