פניתי לכיוון הדלת. רוצה כבר להגיע הביתה. אני כל כך כועסת עליו על זה שהוא אשכרה הסתיר את זה ממני כל כך הרבה זמן
"חכי רגע אמה" הסתובבתי. מנסה להסתיר את הרגשות המעורבים החזקים כל כך שהתרחשו לי בלב.
"נו מה אתה רוצה רן? הבנתי אז אתה הומו... זה לא אומר שלא נמשיך להיות ידידים, הכול בסדר באמת!" אמרתי על סף דמעות והוא שם לב לזה... הוא היחידי שבאמת תמיד שם לב!
אוף תפסיקי לחשוב על זה אמה!! זהו הוא הומו אתם לא חברים יותר! נגמר!!! נגמר? באמת הכול נגמר?
"אז למה את בוכה עכשיו?" לא שמתי לב ופתאום כל הפנים שלי היו רטובות מדמעות
התיישבתי לידו כשאני באמת לא יודעת מה להגיד או איך להסביר את עצמי
------------------------------------------------------
נקודת מבט רן:
"אני מצטער כל כך אמ-" היא הפסיקה אותי באמצע
"אבל מה הקטע פתאום?! תמיד היית גזעני לגבי הומוסקסואלים!!! אמרת שזה בניגוד לטבע!! אמרת שזה מגעיל!"
------------------------------------------------------
נקודת מבט אמה:
פתאום נשמעה דפיקה על החלון בחדר שלו
הסתכלתי עליו בשאלה וגם הוא לא הבין איך מישהו טיפס 13 קומות עד לחדר שלו.
ניגשתי לפתוח את החלון וראיתי את רן מהצד השני
"רן?!" צעקתי אחרי שפתחתי לו את החלון והוא לא ענה
רק נכנס פנימה.
"אבל אתה... אתה... אתה פה!!" הצבעתי על רן האחר שישב על המיטה בחדר.
שניהם התחילו לצחוק ולי היה פתאום כאב ראש נוראי
"מה אתם צוחקים?! איך אתם שניים????? מה קורה פה?? אני בהזיות?!??!" צעקתי לא מבינה מה קורה
והם המשיכו לצחוק.
