"מה זאת אומרת?" שאלתי מבולבלת. אבל הוא לא ענה, רק נשאר קפוא ונשאר בשוק. "צריך להביא אותך לאודליה..." הוא מלמל בשקט. אבל לא המשיך לדבר.
פתאום אונדיגר בעט בי החוצה מהחדר ואני עפתי באוויר למשך כמה שניות עד שנפלתי וקיבלתי מכה חזקה בראש, אחר כך, כל מה שראיתי היו צבעים מטושטשים ואז נפלתי לרצפה.
התעוררתי עם כאבים חזקים בכל הגוף ולא הצלחתי לקום מהרצפה. הייתי בחדר מואר, זה נראה כאילו התערבבות של שני הצדדים ששנירדון ואלוהים דיברו עליהם. הרצפה הייתה אדומה, אבל התיקרה הייתה כחולה והיו עליה ציורים של עננים ושמש, הרהיטים היו בצבעים בהירים וחזקים אבל היו מלא תמונות שבהן ראו רק התערבלות של צבעים, חום, אדום ושחור.
"שלום אמה, אני אודליה, איך את מרגישה?"
פתאום ראיתי מול הפנים שלי מישהי עם שיער אדום ארוך וחלק ועם עיניים ירוקות-חומות , היא לא הייתה צעירה כל כך, היו לה מלא קמטים, אבל היא נראתה אישה חזקה מאוד.
"אמממ... בסדר.. נראהלי.." אמרתי בבילבול, אבל היא המשיכה לחייך.
"מי את? למה אני פה?" שאלתי אותה בשקט. "אני חושבת שכדאי שנשב" היא אמרה והצביעה על שולחן שמסביבו היו 2 כיסאות.
ישבנו אחת מול השניה, היא ישבה על כיסא גדול ואני על כיסא קטן, הרגשתי כאילו אני בחדר המנהלת בבית ספר ועשיתי משהו רע אז עכשיו הגיע הזמן לנזיפות.
"אוקיי, אמה, תקשיבי - את עכשיו.... איך אני אגיד את זה?.... את סוג של בין שני העולמות.... את לא פה ולא שם..." היא אמרה והנהנה, מנסה להבין לפי הבעת הפנים שלי אם אני מבינה את מה שהיא אומרת או לא.
"מה זאת אומרת? איזה צדדים יש בכלל?..." שאלתי כשהתברר לעצמי שאני לא מבינה מילה ממה שהאנשים האלו אומרים.
"אוקיי תקשיבי, אני עכשיו נותנת לך דף ואני רוצה שתכתבי בו את כל השמות של האנשים שפגעו בך כל חייך, לא משנה באיזו דרך, אוקיי?" היא אמרה כשהעבירה לי דף גדול ועט. "טוב..." אמרתי בהיסוס והתחלתי לכתוב.
"אוקיי אז כמובן שאני כותבת את רן.... ואת דן... ואת - ..." "חכי שנייה!!!!" היא עצרה אותי באמצע. "מה?" שאלתי אותה, היא זאת שאמרה לי לעשות את זה... "את צריכה גם לכתוב הסברים... לא סתם שמות של אנשים"
"אבל זה יקח לי מלאאא זמן!!" אמרתי מקטרת אבל המשכתי לכתוב גם את הסיבות.
