פתאום כל התמונה נעלמה.
מה הולך פה?!
מתי הייתי בכלל עם ברק ומתי התחתנו?!
הסתכלתי על אונדיגר שישב לידי על הרצפה הלבנה והסתכל עליי, מעט כועס ומעוצבן.
"וואו" אמרתי ושיחררתי אנחה גדולה, לא מעיזה להסתכל לאונדיגר בעיניים.
לא ידעתי איך להגיב.
"הלם?" הוא צחק עליי וחייך חיוך ממש מגעיל ופתאום התחלתי שוב להריח את הריח הנורא שלו.
"כן... איך יכולתי לשכוח שהייתי בהיריון?! אני בכלל לא בטוחה שבאמת ידעתי על זה אפילו...." שחררתי את המחשבות שלי, מתןסכלת.
"אמה... כל השאלות המפגרות האלה..." הוא צחק עליי ברשעות "את פשוט עוד לא מבינה את העולם הזה" הוא המשיך לצחוק עליי ואני הרגשתי מושפלת
אונדיגר הסתכל עליי במבט עמוק מדי פתאום ואמר לי "תזכרי טוב את מה שהרגע ראית... אני בחיים לא הראה איתך יותר, אבל אני לא מצטער שהראתי לך את העבר שלך"
הוא התחיל להיעלם.
בהתחלה נעלמה לו הרגל, ואז הרגל השנייה, ואחריה היד.
זה פשוט לא אמיתי...
הסתכלתי עליו בשוק כשרק הפרצוף שלו נשאר
"מגיע לך לדעת!!!! תזכריי...!!!!!"
הוא נעלם כולו.
שחררתי אוויר שעכשיו היה תקוע לי בריאות.
מה קרה פה הרגע?!
פתאום הרקע הלבן נעלם והגעתי למקום אחר.
אני זוכרת את המקום הזה...
זה הגן עדן שברק לקח אותי אליו לפני שנתיים...
שנתיים.
התיישבתי על הספספל נאנחת.
מה קורה איתי?
מאז התאונה עם האוטו גלידה כל החיים שלי התחילו להסתבך... ואם כל זה לא מספיק, עכשיו אני מבינה שהייתי בהריון מהמלאך השומר שלי, שהיינו נשואים ושהוא נתן את התינוקת שלנו.
שוב טחבתי את הראש בין הידיים, מוזר, אני עושה את התנועה הזאת הרבה בזמן האחרון.
"מה קרה?" שמעתי את קולו של ברק.
הסתכלתי למעלה, כדי לגלות שזה באמת הוא.
"מה קרה? מה כבר יכול לקרות?" שאלתי אותו בציניות ממש מוגזמת, אבל הוא לא הבין.
גילגלתי עיניים "ברק... אני רוצה שתסביר לי הכול!!" הסתכלתי עליו ברצינות כשהתיישב לידי על הספסל. הוא המשיך להסתכל עליי ולא דיבר. "ברק... אנחנו נשואים?" שאלתי כשהחזקתי לו את היד, מצביעה על הטבעת שלו.
*******
סורי שלא העלתי אתמול... מבחנים וזה... 😅
