"מה קורה כאן?!" שאלתי את ברק בבהלה. כנראה שגם הוא לא צפה את ה'מחזה' הזה מראש:
אווה החווירה בצורה לא נורמלית, היא התחילה להתחרפן ואז יצאו לה מהגב, באזור השכמות, שתי בלוטות קטנות ואדומות שהיו מלאות בפרווה וחוררו את החולצה שלה בניסיון לצאת החוצה.
לאט לאט הבלוטות גדלו והפכו לכנפיים גדולות ומפחידות שהיו דומות מאוד לכנפיים של כל השטנים שראיתי פעם עם ברק כשהלכנו לטירה של שנירדון, מלך השטנים.
"ברק...?" חיכיתי לתשובה כשעל פניי פרצוף מזועזע.
ברק לקח נשימה עמוקה לפני שהתחיל לדבר: "כבר מלפני שנולדת היה ברור שאתן שונות, האנשים בכדור הארץ חשבו שלך יש נפש טובה יותר, אבל היה הרבה יותר מזה.
לכל אחד מאיתנו יש כבר עתיד מסוים שמי שמחליט עליו הוא בעיקר אלוהים ושנירדון. כולנו נועדנו בשביל משהו מסוים, אלא אם כן אנחנו משנים את הדרך של עצמנו, ככה זה צריך להיות.
אבל במקרה של אחותך, ההורים שלה שינו לה את הדרך, או את העתיד."
הוא אמר כאילו זה פשוט וקל אבל אני בכלל לא הבנתי מה הוא אמר עכשיו.
"איבדתי אותך ב- ׳כבר׳" אמרתי לו מחייכת ומיואשת.
רן ודן הסתכלו על אווה כאילו מה שקרה לה בגוף זה משהו שהם כבר רגילים לראות, דן קם אליה וחיבק אותה בזמן שרן התעצבן בשקט ומלמל דברים כמו ׳לעזאזל אני הייתי צריך לקום'.
"רגע, תן לי להבין, דיברת על החלוקה בין אלוהים ושנירדון?" שאלתי את ברק כשהתחלתי להבין לאט את מה שאמר. "אז זה אומר שאחותי היא שטן?..." שאלתי אותו באדישות מוגזמת.
"כן" הוא אמר בפשטות והנהן, כאילו שסוף סוף התחלתי להבין מה קורה בעולם הזה.
"רגע... אז איך ההורים שלה שינו לה את העתיד?"
"הם שינו אותה, ככה הם שינו גם את העתיד שלה..." הוא אמר ונאנח.
בינתיים אווה הספיקה לחזור לעצמה, ורן ודן נרגעו.
"אני לא יודעת מה לעשות." היא אמרה והניעה את ראשה ימינה ושמאלה בתנועות איטיות לפני שקברה את ראשה בכפות ידיה בהתייאשות. "לדעתי את צריכה ללכת להורים שלך ולהציג את עצמך כמו שאת" אמר רן בקול שקט וביישן אחרי רבע שעה של היסוס "הם בחיים לא יקבלו אותי!" היא אמרה בהתנשאות לרן כאילו זה ברור ושהוא כזה מטומטם. לרגע הוא נראה אפילו חסר ביטחון, וזאת התכונה שבחיים לא חשבתי שיהיה לו אותה, אווה התחילה להתעסק בציפורניים שלה, הן היו ארוכות מדי ומשוחות בצבע אדום-שחור. "למה שהם לא יקבלו אותך?" דן שאל אותה לאט כשעל פניו הבעה רצינית.
"כי. הם. בחיים. לא. יקבלו. אותי" היא אמרה לו כאילו הוא ילד מטומטם שלא מבין כלום.
היא נראתה הרבה יותר שמחה, עכשיו, אחרי שהוציאה עליהם את העצבים שלה...
"הם פשוט לא ירצו אותי, במיוחד לא אחרי מה שעשיתי למשפחה שלהם..." היא אמרה כאילו לעצמה תוך כדי שהיא מקלפת את הלק שלה.
"מה זאת אומרת?! מה עשית?!" רן ניסה לצעוק אבל נחנק מעצמו באמצע.
אווה גיחחה "מה אתה מתחמם?! תירגע... שתה מים קרים, אולי יפשירו אותך..." היא המשיכה לצחוק ורן רק התעצבן עוד יותר.
הוא הסתכל על דן בניסיון לקבל קצת עזרה אבל דן רק המשיך לחבק את אווה. רן התעצבן ויצא מהחדר בטריקת דלת.
הסתכלתי על ברק עייפה כבר מכל הדרמה שקורית פה, ברק הסתכל לי בעיניים לרגע ואמר "בואי, צריך לחזור".
פתאום התחילו לי סחרחורות והרגשתי בחילה ולפני שהספקתי לשים לב כבר התעוררתי בחדר לבן וגדול, במיטה גדולה ולבנה.
