נכנסנו לחדר כלשהו, וכמו כל החדרים בטירה - גם לחדר הזה הייתה דלת בצבע לבן.
ברצינות שאני לא מבינה איך הם מבדילים פה בין הדלתות...
פתאום שמעתי את ברק מגחך לעצמו... אוף נו מה הקטע של המעצבן הזה?!
הבנתי שהוא לא עונה לשאלות שלי אז פשוט התעלמתי והתעצבנתי בשקט.
היה שם כיסא לבן וגדול, שכאילו חיכה למישהו שיבוא ויישב עליו. מולו היה ספסל גדול ולבן, ברק התיישב על הספסל וסימן לי לשבת לידו
עברו כמה דקות
כלום לא קרה
"נו ברק?! למה אנחנו מחכים?" שאלתי אותו בלחש ובחוסר סבלנות
"שששש..." הוא אמר בלי להסתכל עליי
פתאום נכנסה אישה לבושה בשמלה לבנה ארוכה וצמודה
היא הייתה מהממת
"שלום, אמה" אמרה לי בחיוך אחרי שהתיישבה על הכיסא הלבן הגדול
"היי" אמרתי בחיוך נבוך אבל בתוך תוכי לא הבנתי מה אני עושה פה...
נקודת מבטו של ברק:
"ובכן, אמה, למה את פה?"
פתאום נלחצתי, זה לא היה אמור לקרות עכשיו!! היא לא הייתה אמורה למות
"מה זאת אומרת? כלומר, אני לא רוצה להיות חוצפנית, אבל אני אפילו לא יודעת מי את.. איך אני אדע מה הסיבה לכך שאני פה?..."
היא הסתכלה עליי לרגע, ואז מיד עברה להסתכל על אמה
היא הבינה מה קורה. היא יודעת הכול...
נקודת מבט אמה:
"אני אלוהים" אמרה האישה בחיוך חושף שיניים, ואני חשבתי רק - כן בטח! שמישהו יצבוט אותי ויעיר אותי מהחלום הנורא הזה!!
"זה לא חלום" המשיכה בקול רגוע
"אוקיי, אז מה הסיבה שאני פה?" שאלתי אותה בסקרנות, והיא רק הסתכלה על ברק בפרצוף מאשים, והוא על הרצפה בפרצוף מואשם.
נקודת מבטה של אלוהים:
"תני לברק להסביר לך" אמרתי בכעס מוחבא.
ברק הוא המלאך השומר של אמה, והוא אמור לשמור עליה בכל מצב... או לפחות עד שאגיד לו להפסיק, אבל בגלל שהוא היה 'עסוק', הוא לא שמר על אמה ונתן לה למות. סתם ככה.
הוא לא דיבר, לא אמר לה כלום. כמובן שלא....
"ברק בוא, אני צריכה לדבר איתך לרגע" אמרתי לו בפקודה בזמן שאמה נשארה לשבת על הספסל.
