לא ידעתי כל כך איך להגיב.
אני חשבתי שאני מכירה את ברק ממש טוב...
זה פשוט מוזר שיש לו ילדה ושהוא לא סיפר לי על זה...
פשוט נשארתי במקום הזה.
לבד.
הוא פשוט נעלם ואני פשוט ישבתי לי באמצע שום מקום לבן.
נאנחתי וטחבתי את הראש בין הידיים, מה הולך פה?!
למה החיים שלי כאלה מסובכים פתאום?
למה אני החלטתי שהם מסובכים רק עכשיו?!
אחרי שגיליתי שלברק יש...תינוקת.
"את ממש צריכה להפסיק לחשוב על ברק הזה... שתהיי לי בריאה הוא ממש שטף לך את הראש" פתאום שמעתי קול מוכר קצת שעשה לי תחושה רעה ומעיכה על הלב, רציתי ממש לבכות רק בגלל הקול המוזר הזה שדיבר איתי...
בהיתי בגופו האדום והשרירי, בעיניים הירוקות והנוצצות. ידעתי שהוא מוכר לי מאיפה שהוא אבל לא הצלחתי להבין מאיפה.
כשהוא התקרב אליי החלתי להריח צחנה נוראית שבקעה (ככל הנראה) מהגוף שלו, פתאום הזיכרונות חזרו אליי ונזכרתי מי הוא.
"אונדיגר" אמרתי מסתכלת עליו בגועל ובאדישות באותו הזמן, נדהמת שהוא עדיין מריח אותו הדבר.
מה הסיפור של הסירחון הזה?!
לא ידעתי מה בדיוק להגיד, אז פשוט שתקתי והסתכלתי עליו.
"יפה שהצלחת להיזכר..." הוא חייך אליי חיוך מזויף ורשע מלמעלה, כשאני ישבתי על הרצפה הרגשתי כמו איזה גמד ליד הגבוה הזה.
"זה בזכות המראה שלי? או הצחנה?" הוא הסתכל עליי בשנאה והמשיך, "את יודעת שאני יכול לקרוא מחשבות כן?...".
ניסיתי להיחלץ מהמצב המביך הזה ושאלתי "גם איתך יש לי עיניינים לא סגורים...״ ניסיתי לחתור למקום אחר בשיחה שלנו, כדי להתחמק מהשאלה ששאל.
הוא חיכה שאמשיך לדבר, אבל על פניו הייתה הבעה של בן אדם חסר סבלנות שאין לו כוח לדבר עם אף אחד.
"אתה זוכר שנפגשנו במעלית?" ניסיתי לעזור לו להיזכר איזה עיניינים ׳לא סגורים׳ כבר יש לו איתי - אנחנו בקושי מכירים חצי שעה.
"לפני מלא זמן... אבל כן אני זוכר" אני לא יודעת למה, אבל כל פעם ששמעתי את הקול שלו, פשוט התמלאתי בהרגשה נוראית, כאילו אני עושה דבר אסור.
"למה קראת לי ׳הנוקמת׳?״ אספתי אומץ ושאלתי אותו מהר. הוא בחן אותי מהכף רגל ועד הראש, התיישב מולי, הסריח לי את החיים ואמר בפשטות "כי את הנוקמת. יש אצלנו ביטוי ממש מוכר על זה שיש אנשים שהם גם טובים וגם רעים. הצד שלי ב׳מקום הזה׳, מנסה להראות להם את ההנאה במסעות עם אודליה, לעומת זאת, הצד של ברק..." הוא הפסיק לרגע ועשה פרצוף נגעל, בעוד אני מנסה לנשום כמה שפחות את הריח הנורא שלו.
"הצד של ברק מנסה לאסור עליהם לעשות את אחד הדברים הכי טובים בעולם - מסע נקמה."
פתאום נכנס בי פחד נוראי, הוא הסתכל עליי בפרצוף מבשר רעות, כאילו מנסה להציל אותי מעצמו ולרמוז לי לברוח.
הרגשתי את היד של אונדיגר מחזיקה אותי בחוזקה, ומושכת אותי.
אונדיגר משך אותי לעמידה וכששנינו עמדנו, החזיק לי את הפנים ולחץ אותם עוד יותר חזק עם האצבעות הארוכות שלו כשלחש בשקט ״אם את רוצה לדעת משהו על החיים המתוסבכים שלך, כדאי שתבואי איתי"
הוא איים עליי?!
הוא איים עליי!!!
לא הייתה לי הזדמנות לענות ופתאום הרגשתי משהו משתלט עליי
ראיתי את ברק בבית חולים, מחכה בחדר לידה, כשהוא מחזיק יד של בחורה עם בטן הריונית שלא רואים את הפנים שלה.
הבחורה התחילה ללדת ויכולתי לזהות על שניהם טבעות נישואין.
אחר כך, המיילדת החזיקה תינוקת מהממת, עם עיניים כחולות ממש כמו של ברק, ושיער בלונדיני מלוכלך כמו שלי.
המיילדת החזירה את התינוקת לבחורה, וברק צילם את הרגע המאושר במצלמה ישנה שישר הדפיסה את התמונה.
כולם בכו וכל המשפחות התחילו להיכנס לחדר לידה, כשברק הנרגש החזיק חזק את התמונה ומיהר להראות למשפחה שלו שבכתה ביחד איתו מאושר.
כשראיתי את התמונה הייתי בשוק - עכשיו באמת!!!!
לזה לא ציפיתי.....
הבחורה בתמונה הייתה..... אני.
*******
אז... בזמן האחרון אני החלטתי להעלות פרקים קצרים - כל יום פרק, השאלה היא מה אתם מעדיפים, פרק קצר כל יום, או פרק ארוך כל כמה ימים?
תודה לכל מי שקורא, מצביע ומגיב!!! זה חשוב לי מאוד!!!! ❤️
