זה היה ברק... נו ברור...
"תגיד לי מה אתה לא נורמאלי?!!" צעקתי עליו כשקמתי מהרצפה והוא לא הבין על מה דיברתי, כאילו שהוא לא הבין שהוא לקח אותי באמצע שיחה עם אלוהים ועם השנירדון הזה...
פתאום ברק הסתובב עם הגב אליי. הרצפה נהייתה שקופה ונפלנו למטה.... זה היה מוזר כי הנפילה הייתה ממש באיטיות... כמו חלזונות. זה אפילו לא היה מפחיד... ויש לי פחד גבהים היסטרי!
ברק לא ענה אז הסתובבתי גם כדי שכשהוא יחליט להסתובב, גם הוא יראה רק את הגב שלי. חוץ מזה שככה ראיתי את כל הקומות שבבניין.
אחרי שנפלנו כמה דקות הגענו לחדר חום - שחור. ושמעתי את ברק מסתובב, אבל לא הסתובבתי אליו.
״את מתכוונת להסתובב מתישהו?" זה לא היה ברק. פחדתי להסתובב.... פחדתי מאוד. אבל לא עניתי והסתובבתי אליו.
"מי אתה?" שאלתי בקול רועד וצרוד מרוב בהלה, "אונדיגר" הוא ענה וצעד כמה צעדים לקראתי כדי ללחוץ לי את היד, אבל אני לא לחצתי לו את היד וניסיתי להתעלם מהצחנה הנוראית שכיסתה את גופו השרירי והאדום.
התחלתי להתנשף בכבדות אבל הוא התעלם ואמר "את לא רוצה לספר לי את שמך, יפה?" הוא התקרב אליי וליטף לי את הראש. "אמה" אמרתי. "שם מוזר..." הוא הסתכל עליי ברשעות והעיניים הירוקות שלו נצצו, הוא בהה בי כאילו אני האויבת הכי גדולה שלו או משהו... למרות שהיו פעמים שהוא הסתכל עליי כאילו אני החברה הכי טובה שלו... זה היה ממש מלחיץ... לקחתי צעד אחורה והתרחקתי ממנו.
הוא הסתכל עליי בהפתעה ואמר " אמה........" הוא עצר לרגע וחשב על משהו אבל מיד המשיך "את הנוקמת...?"
