מה אני עושה כאן?!!
ניסיתי לנסות להיזכר איפה אני אבל שום דבר לא עזר. הדבר האחרון שאני זוכרת זה שראיתי את אווה, דן ורן זוממים על החיים שלי מזימות.
הלב שלי פעם מהר וחזק והרגשתי עייפה מדי, כאילו לא ישנתי יומיים ברציפות.
בטעות בלעתי רוק בזמן שנשמתי. התחלתי להשתעל בזמן שאישה קטנה ובלונדינית עם בגדים לבנים וכחולים עברה ליד הדלת הלבנה של החדר בו הייתי.
היא הסתכלה עליי המומה אבל מיד צעקה: "מטופלת חדר 304 התעוררה!!" היא יצאה משם בריצה ובהתרגשות.
פתאום נכנס לחדר איש אחד שהיה לבוש גם הוא בבגדים כחולים ולבנים, מקרוב ראיתי שהיה לו גם לוח עם נייר ותגית עם השם שלו: דוקטור סנדרים.
לא הבנתי מאיפה הפרצוף שלו מוכר לי, היה לו פרצוף מפחיד, והעיניים שלו היו בהירות מדי, זה דווקא השתלב די טוב עם הקרחת הבוהקת שעטפה את ראשו ויצר מראה ממש מאיים, אפשר להגיד.
בשנייה שהוא פתח את הפה הייתי המומה. זיהיתי את הכול המהדהד והעמוק שלו, שדמה מאוד לקול של קריין בטלוויזיה.
"שלום, אמה."
שנירדון.
זה שנירדון... רגע... מה?! אבל למה הוא פה ולמה הבגדים שלו כחולים ולבנים?!
"היי" אמרתי בפרצוף מבוהל.
"איך את מרגישה?" הוא שאל אותי בחיוך וניסה להתעלם מהפרצוף המבוהל שלי.
"בסדר." עניתי המומה עוד יותר.
"אוקיי. זה טוב. את יודעת איפה את נמצאת?"
שתקתי.
"את נמצאת בבית החולים 'פנינו לשלום'...?"
הוא ניסה לעזור לי אבל אני בכלל לא הכרתי את בית החולים הזה.
המשכתי להסתכל עליו בפרצוף המבוהל שלי.
"חכי שנייה בסדר?"
הוא יצא מהחדר.
הוא דיבר עם בחורה צעירה שלבשה אותם בגדים כמו שלו ועל התגית שלה היה רשום : דוקטור דריה.
הם דיברו בחוץ כמה דקות וניצלתי את הזמן הזה בשביל לנסות לחפש את הטלפון שלי כדי להתקשר למשפחה שלי.
לא מצאתי את הטלפון.
"אני חושש שהיא איבדה את הזיכרון מהתאונה... מסכנה הילדה, איפה ההורים? איפה המשפחה?...." שמעתי אותו לוחש לדוקטור דריה והיא הנהנה בשקט כאות הסכמה לדבריו.
שניהם נכנסו לחדר.
"שלום, אמה. את יודעת שקוראים לך אמה נכון? את זוכרת מה קרה לפני שהגעת לפה? את יודעת למה הגעת לפה? יש לך אולי קרובי משפחה שאפשר להתקשר אליהם?" היא הפציצה אותי בשאלות.
"כן, אני יודעת שקוראים לי אמה... ואני לא זוכרת שום דבר מאז שאחותי, אווה הפכה לשטן מולי." אמרתי בהחלטיות. דריה הסתכלה עליי במבט מרושע והגיעו אליי הבזקים של הפניים של אודליה.
מה?! למה דריה ואודליה נראות אותו דבר?! ולמה שנירדון וסנדרים נראים אותו דבר?!
אני צריכה לישון...
הם קראו לעוד דוקטור והוא נכנס לחדר כשהם יצאו החוצה.
לדוקטור הזה לא הייתה תגית. הוא הזכיר לי את ברק...
"ברק?!" לחשתי לו, "תקשיב, אני לא יודעת מה לעשות, אף אחד לא מאמין לי ולא מקשיבים לי ואומרים לי שהשתגעתי ושזה בגלל הפגיעה מהמכונית גלידה.." עצרתי כדי לנשום.
"על מה את מדברת ילדה?" על פניו של ברק ראיתי שהוא מבוהל ומודאג. "מה זאת אומרת?! אתה היית שם איתי! מה קורה פה?!?!"
"פשוט תירגעי ותנוחי ו... תשתי הרבה מים" הוא חייך אלי חיוך קטן ומזויף.
אני יודעת שלא עידכנתי מלאא זמן... חח סורי על זה ❤️
