"וואי היה כיף הפעם!!!!! הרבה יותר ממקודם!!!" אמרתי בהתרגשות לאודליה כשחזרנו מהמסע נקמה הרביעי שעברנו. "כן, אה? איך זה מרגיש לנקום סוף סוף? כל החיים היית ילדה טובה ירושלים" את המילים האחרונות היא אמרה בפרצוף נגעל. "כן... טוב..." אמרתי בקצת פחות התלהבות.
בינתיים נקמנו כבר ב: דור, במוכר החתיך במכולת, באיש ברחוב שהסתכל עליי מוזר ובחברה של דור. על דור זרקנו פחית, למוכר גרמנו לאבד את העבודה שלו, לאיש ברחוב לקחנו את הנעליים (די אירוני, כי הוא הסתכל עליי מוזר כשרצתי בלי כפכף ביום שמתתי) ובנוגע לחברה של דור.... גרמנו לה להשמין !!!!
אני חייבת להודות שזה ממש מרגש כל הקטעים האלו.... "טוב... מי בא לך עכשיו?" שאלתי את אודליה בהתרגשות. "מי שבא לך.." היא אמרה "זאת הרשימה שלך לא שלי..." "טוב, אז אני רוצה לנקום עכשיו במדריך מהמכון כושר!!!! יואו הוא פשוט התחרפן עליי ו-..." היא קטעה אותי במהירות ואמרה: "אני מבינה אותך.... באמת שאת לא צריכה לשכנע אותי... אז איך את רוצה לנקום הפעם?" היא שוב חייכה עם הפרצוף המרושע שלה, והאמת היא שדי התחלתי לאהוב את הפרצוף הזה. "אממ... אולי נגרום לחבר שלו להיפרד ממנו!" אמרתי נלהבת. "מישהי כאן עולה שלבים במהירות.... טוב... בואי". היא אמרה ותפסה לי חזק ביד.
חזרנו שוב לחדר והרגשתי הרבה יותר טוב עם עצמי, זה ממש כמו טיפול פסיכולוגי הדבר הזה...
"אוקיי בואו נראה..." היא בחנה את הרשימה שרשמתי רק לפני שבוע... וואו כמה השתניתי מאז...
"נשאר לך רק את דן, רן ואת נהג המכונית גלידה..." היא אמרה בפרצוף מבואס. "כן." אמרתי בהיסוס. "אודליה אני לא חושבת שאני מוכנה מספיק, הם הסיבה לכך שאני פה ולא שם..." הסתכלתי למטה בפרצוף מיואש. "אמה מתי תהיי מוכנה?! למען האמת אני חושבת שכדאי פשוט לקפוץ למים! חוץ מזה... עברה כבר שנה מאז המקרה. אני חושבת שזה הזמן להמשיך הלאה." היא אמרה בהחלטיות. "אוקיי..." אמרתי בהיסוס. "אז... הולכים?" שאלתי אותה אבל היא רק אמרה: "לא, נלך מחר... בינתיים לכי וניפגש מחר בשעה 10:00 בדיוק".
"ברק!!!!" צעקתי לו כשראיתי אותו יושב בספסל בגן שראינו פעם. "אז... לא תאמין!! כבר יצאתי למלא מסעות נקמה עם אודליה!! ונשארו רק 3 האנשים!! מחר אודליה ואני נלך למסע האחרון!!" אמרתי לו נרגשת וציפיתי שהוא יתייחס כמוני לבשורה שהרגע סיפרתי לו.
אבל ברק מיד החוויר. "אני לא חושב שאת צריכה ללכת עם האישה הזאת אמה" הוא אמר לחוץ. "אבל... למה?" שאלתי לא מבינה. "אתה יודע מה?! מחר אתה בא איתנו!" אמרתי לו והתחלתי להתלהב שוב. "האישה הזאת מנסה להפוך אותך לשטן את לא קולטת?! פעם לא היית מסוגלת לפגוע בזבוב!!!!! זרקת על מישהו פחית!!! ורק בגלל שהוא לא יודע לשיר!! את מבינה בכלל מה האישה הזאת עושה לך?!"
החוורתי גם אני, לא הבנתי עד עכשיו שברק מכיר אותי כל כך טוב... הוא. רואה. הכול.
"אני חושב שכדאי שתראי את זה." הוא נגע לי בראש ופתאום מלא זכרונות שלא היו לי מעולם חדרו לראשי.
~ "יש לכם 2 ילדות תאומות, מזל טוב!!!!" ראיתי 2 אחיות מחזיקות ילדות יפהפייות. הן העבירו את התינוקות להורים שלי.
אבא שלי בכה ואמא שלי גם. אבל פתאום בא מישהו שכנראה הרס את הרגע המשפחתי הזה. זוג אנשים מוזרים עם חלוקים לבנים לקח את אחת התינוקות. ההורים נסערו מאוד אבל בסופו של דבר הם החליטו לנסות לשכוח מהאחות התאומה של הילדה שהם החליטו לשמור. ההבדל היחידי ששמתי לב אליו בין שתי הילדות, הוא שלאחת היו עיניים ירוקות ולשנייה חומות. הילדה שגדלה עם ההורים שלקחו אותה, היו רופאים וכל יום הם היו חוזרים עם חלוקים לבנים והמון תרופות וחומרים לא ידועים. יום אחד ההורים הביאו כמה חומרים שונים לבית. הם התחילו להזריק אותם לילדה והילדה המסכנה לא רצתה בכלל, היא רק ניסתה להיאבק בהם אבל לא הצליחה. וככה זה המשיך. כשהילדה הגיעה לגיל 16 (ככל הנראה) היא הגיעה לבית ספר חדש ואחד מההורים ה״מאמצים שלה״ סיפר לה שיש לה אחים חורגים, תאומים שהם גם בגיל שלה. היא מאוד רצתה לפגוש אותם וההורים שלה הסכימו. בסופו של דבר היא פגשה אותם.... אלה היו רן ודן!~
״למה אתה מראה לי את זה?! מה זה?!!" חשבתי שאני מתחרפנת!!!
"את לא מבינה? זה הסיפור חיים שלך. זאת הסיבה למותך." הוא אמר ואני החוורתי.
"איך זה קשור?! תסביר לי למה!!!" ניסיתי לצעוק אבל פחדתי שיישמעו אותי, או יותר נכון שאודליה תשמע אותי.
"הילדה הזאת, זאת אחותך. וכשהיא נולדה הרופאים האלו לקחו אותה מההורים שלך. הרופאים האלה קצת... איך אני אגיד את זה?... מטורפים! וכשהם עשו את הניסויים האלה על הילדה המסכנה הזאת... היא הפכה לקצת.... קולולולו... את חייבת להבין, הרופאים האלה הם לא אנשים רעים, אבל בגלל שהאישה הייתה עקרה והיא לא יכלה ללדת, והם ממש אהבו תינוקות, הם החליטו לקחת אותך, אבל ההורים שלך ממש לא הסכימו, למרות שנראיתן אותו הדבר. אז הם לקחו את התאומה שלך, כי, בדיוק כמוך, היא הייתה יפייפיה." הוא הסמיק קצת וגם אני, אבל מיד המשיך: "חבל שהם היו כל כך מטומטמים שהם באמת הסכימו לעשות בה ניסויים בצורה כזאת.״ הוא עצר. ״אז יש לי אחות תאומה?? רגע ברק... אמרת משהו על דן ורן.. איך הם קשורים לכל הסיפור הזה?״ שאלתי אותו בסקרנות. ״ אה כן... אז הילדה הייתה מטורפת באשמת ההורים שלה ובגלל זה היא אף פעם לא מצאה חברים. ההורים ה״מאמצים״ שלה היו מאוד עצובים בגלל זה... וכשאת היית בת 16 ורן היה איתך בבית ספר, דן היה עם הילדה הזאת בבית ספר למחוננים. רן ודן לא הבינו מה קורה והם שאלו את ההורים שלה, ההורים היו מופתעים שמישהו עלה עליהם אבל הם עדיין אישרו את כל מה שרן ודן אמרו. את מבינה? לילדה הזאת היה קסם שמשך אנשים, באופן מילולי, בגלל אחד הניסויים שההורים שלה עשו עליה. ובדיוק בזמן שאת ורן התחלתם לצאת, כך גם היא ודן.
בקיצור, היא משכה אליה גם את דן וגם את רן והיא גרמה להם לשתף איתה פעולה. רן סיפר לה את כל מה שידע עלייך וככה היא ידעה איך לפעול נגדך. הם החליטו שהם יהרגו אותך כדי שהיא תוכל... להשתלט לך על החיים ולברוח ממקום שבו שני ההורים שלה עורכים עליה ניסויים... ״
סורי שלא עידכנתי כל כך הרבה זמן... ❤️
