הייתי בשוק, לא הצלחתי להכיל את כל המידע הזה... "למה את לא אומרת כלום?" הוא שאל אותי ואני רק הסתכלתי קדימה על האופן שבו העצים זזים עם הרוח. "אני לא יודעת מה להגיד. מה אני אמורה לעשות עם כל המידע הזה?" שאלתי אותו והרגשתי שבורה מבפנים. למה ההורים שלי לא סיפרו לי? למה רן לא סיפר לי?
"אתה חייב להבין ברק... כל החיים שלי הייתה לי אחות תאומה! אפילו לא ידעתי על זה! ואני לא מאמינה שהיא לקחה לי את החבר!!" אמרתי לו עם תחושת ריקנות בבטן.
"אני מבין אותך. באמת" הוא אמר וניסה לעודד אותי. "לא אתה לא! זה לא קרה לך בכלל!...- " הוא קטע אותי ואמר: "ולמה את חושבת שזה יעזור אם רק תתעצבני?"
היה שקט לכמה דקות עד שאמרתי: "אני רוצה לראות אותה... אתה יכול לקחת אותי ליבשה ולהראות לי את החיים שלה?" שאלתי אותו בניסיון להיראות אדישה. "רק בתנאי שתפסיקי להיפגש עם אודליה" הוא אמר בהחלטיות. "אוקיי, אני אפסיק." אמרתי לו והוא נראה מרוצה, "בסדר, אז מחר בשעה 11:30 נלך". הוא אמר לי בחיוך. "אבל ברק, אין פה תחושת זמן וגם (מסתבר) שעברה כבר שנה ולא הלכתי לישון פעם אחת אפילו!!" הוא צחק. "וגם לא אכלת... פה אנחנו קולטים אנרגיה מהטבע." הוא הסתכל על השמש שתמיד זרחה לה בחוץ. "אז אפשר בבקשה ללכת עכשיו?" עשיתי פרצוף כלב די גרוע והוא שוב צחק ואמר "טוב בסדר, בואי" הוא נתן לי יד ופתאום הגענו לבית ישן וגדול שנראה נטוש. נכנסנו לבית ואני חייבת להגיד שאני לא מבינה למה הילדה הזאת רוצה לעזוב את המקום הזה, הייתה שם מעלית ובבית היו איזה 7 קומות, הוא היה ממש יפה אבל הוא גם היה שקט מאוד.
עלינו לקומה 2 לכיוון הקולות ששמענו וזה היה ממש מפחיד... הבית שלי תמיד הרגיש ביתי ואף פעם הוא לא היה כזה שקט. נכנסנו לחדר שעל הדלת רשום בגדול באותיות אדומות: "החדר של אווה - לא להיכנס!!"
הסתכלתי על ברק כדי לראות מה הוא מגיב אבל הוא כבר פתח את הדלת. בפנים ראיתי את דן, רן ואת אווה - שהיא כנראה אחותי התאומה, כבר הבנתי שהם לא רואים אותי מהמסעות של אודליה, אז פשוט ניגשתי אליהם והסתכלתי עלייה. היא באמת נראתה כמוני, לה היו את העיניים הירוקות. הן היו כל כך יפות.
"איך אני פתאום אלך להורים שלה ויגיד להם שאני באמת אמה ושלא באמת מתתי?!" היא שאלה את רן ודן והם בהו בה כאילו הם פיראנה והיא חתיכת בשר. היא באמת הייתה מהממת. שתמות.
רן החליט לדבר: "את צריכה לשים עדשות חומות ולהשמין קצת... הם לא ישימו לב בהבדל..."
"הוא לא אמיתי!!!!!" צעקתי וממש רציתי לנקום בו עם אודליה!! לא בגלל שהוא הרג אותי!! בגלל שהוא אמר שאני שמנה... מה הוא מדבר שטויות אני יותר רזה ממנה...!
"אתן נראות אותו דבר למה את מתעצבנת כל כך ממה שהוא אומר?" ברק שאל וזה נראה כאילו הוא אפילו קצת נעלב.
"זה לא קשור הוא פשוט חצוף! גם הורג אותי וגם מלכלך עליי עם אחותי התאומה..." אמרתי בעצבנות.
"רגע... שנייה!" הרמתי אצבע והייתי בשוק, "איכס!!! היא בטוחה שהם אחים חורגים שלה! זה אומר שהיא יצאה עם האח החורג שלה?! איזה הזוי! היא ממש מגעילה!!"
ברק צחק.
"מה? למה אתה צוחק? זה ממש מגעיל!" שאלתי אותו מבולבלת. "אוקיי אוקיי...תני לשמוע על מה הם מדברים" שתקנו לכמה דקות כדי לשמוע את השיחה:
"אני בחיים לא אצליח לחדור למשפחה הזאת" אווה קברה את ראשה בכפות ידייה. "רגע... יש לי רעיון!" דן החכמולוג החליט לדבר "תגידי להם שאת האחות התאומה של אמה! את גם הבת שלהם זה אותו דבר" הוא נראה גאה על הרעיון הדפוק שלו.
"חתיכת אידיוט!! הם לא גידלו אותי אני לא מכירה אותם!!"
"מה זה?" שאלתי את ברק בבהלה בעוד שהתאומה שלי המשיכה לצעוק ולקלל את רן ודן. "אמרתי לך שהיא מופרעת.. זה קורה לה לעיתים קרובות" ברק נראה מפוחד לרגע "מה? היא מופרעת רק בגלל שיש לה בעיות שליטה בכעסים?!" הסתכלתי עליו מבולבלת.
"לא" הוא ענה.
"בגלל זה" הוא הצביע עליה.
עכשיו הבנתי הכול.
