"מ...מ...מה זאת אומרת נ..נשואים?" הוא התחיל לגמגם ואני הסתכלתי עליו בייאוש.
שוב טוחבת את הראש בין הידיים...
"מי אתה?" הסתכלתי עליו בשאלה, מנידה בראשי.
הוא נאנח והסתכל אלי בעומקיות "אני רוצה שתדעי, שזה לא באשמתי. כל מה שעברת..." הוא נשם עמוק והעיניים שלו ניהיו אדומות כאילו הוא הולך לבכות.
"מה זאת אומרת?" שאלתי ברכות, מנסה לא לגרום לו לבכות יותר מדי.
"של 1,000 שנים, אלוהים עושה ׳restart' על החיים של בני האדם. זאת אומרת, שהוא מביא את אותם האנשים רק... עם שינויים קלים. זהויות שונות." הוא הסתכל עליי לרגע, מוודא שאני מבינה את מה שהוא אומר "הבעיה היא, שאלוהים משנה רק את האנשים... לא אותנו..." הוא הסתכל על כל העוברים והשבים, המלאכים בגן העדן.
"רגע רגע רגע" עצרתי אותו בשביל לשאול אותו את כל השאלות שהיו לי.
"אתה היית פעם ׳איש׳ נכון?" הוא הנהן בראשו.
"וגם אני הייתי" המשכתי. "לפני אלף שנים" הסתכלתי עליו והפנים שלו לא הביעו שום רגש אז שאלתי ליתר ביטחון:"נכון?"
"כן... אנחנו הכרנו כשהיינו אנשים, בצבא כשהיינו בני 20, את היית חובשת ואני בדיוק נפצעתי אז טיפלת בי. ואז.... התאהבנו"
הוא שחרר אוויר כשאמר את המילה האחרונה ושמתי לב שזה קשה לו לדבר על זה.
"ופה אף אחד לא מזדקן" המשכתי אותו.
"נכון..." הוא אמר בריקנות. שנינו מסתכלים אל האופק.
"רגע... ומה קרה לי? לפני אלף שנים?" שאלתי אותו, לא בטוחה שאני רוצה לדעת את התשובה.
"נהרגת" הוא אמר בכעס. אבל הוא לא כעס עליי, הוא הסתכל אל הטירה של אלוהים.
"ומה לגבי ה...תינוקת?" עברה בי צמרמורת כששאלתי את השאלה הזאת, החיים שלי פשוט כמו בפיצול אישיות ...
"כשנהרגת, היה לי גם מלאך שומר, ואז גם אני נהפכתי לכזה. אבל אז התחלפו הזמנים. כלומר, עברו עוד אלף שנה והייתי צריך לשלוח את מלודי לאימוץ.
"מלודי..." מילמלתי את השם קצת, תמיד רציתי לקרוא לילדה שלי ככה.
"אמה, אני צריכה שתבואי למשרד שלי בעוד כמה ימים, לרשום אותך למטופל."
פתאום אלוהים צצה משום מקום.
"אוקיי" אמרתי בצייתנות.
"ברק, עשיתי את זה בשבילך" אלוהים דפקה מבט מוזר לברק ולא כל כך הבנתי מה הוא אומר.
"תיקח אותה לבית שלך" היא אמרה לו בפקודה ועשתה מבט שממש קשה לפענח.
***
"אז מה הסיפור עם אלוהים?" שאלתי אותו כשהיינו בדרך לבית שלו
"מה זאת אומרת?" הוא שאל בתמימות מזוייפת.
"אני יודעת שקורה שם משהו, ביניכם" אמרתי חושדת ומכווצת את העיניים. "זה לא חשוב עכשיו" הוא אמר מחזיק לי את היד ומרים אותה למעלה "מה שמשנה זה שאנחנו ביחד".
הגענו לבית והייתי חייבת לשאול אותו שאלה שממש הציקה לי.
"אז איפה הטבעת שלי?" שאלתי אותו צוחקת, כשנכנסנו לבית שלנו.
כן... מתברר שבאמת יש לברק בית בגן עדן ועכשיו גם אני גרה שם.... זה כזה מוזר לי.
"פה" הוא אמר "בואי" הוא סימן לי עם הראש לבוא לאיזה חדר.
בחדר השינה, היתה שידה קטנה, ועליה קופסא קטנה. ברק ירד על הברך.
הייתי בשוק.
מה הוא עושה?!
"התינשאי לי?"
