עמדתי שם
לא מבינה מה עובר להם במוח
"היי אני דן" אמר לי האיש שישב על המיטה
"ואני רן, חבר שלך שאת מכירה..." אמר האיש השני שעמד ליד החלון
עמדתי קפואה כמה דקות
לא יכולתי לדבר או לזוז - פשוט נשארתי קפואה לגמרי
"תגידו לי מה אתם דפוקים?? מה נפל לכם המוח?! מה הקטע??? אני רוצה הסברים ומהר!!" צעקתי מחורפנת לגמרי
"דן ואני תאומים" רן אמר לאט "הוא פשוט גר בלוס אנג'לס כל השנים ולמד בבית ספר למחוננים.." אמר רן בקול מעוצבן כשאמר את ה4 מילים האחרונות.
הם הסתכלו עליי
בהו בי
"נו?"
"מה נו?" שאלו בפה אחד
"רן אתה באמת הומו??" שאלתי אותם והם הסתכלו עליי כאילו אני איזה ילדה חסרת מוח
"לאאא" הם אמרו ביחד
"אז למה עשיתם לי את זה????" באמת !!!שרצתי להרביץ להם עכשיו!
"אחד באפריל!!!!!!!!!" הם צעקו ורן הרים משהו עטוף בשקית ורודה עם נקודות, התקרב אליי ואמר לי "ויום הולדת שמח!! שלא תחשבי ששכחתי אותך" הוא נתן לי נשיקה על המצח.
נמאס לי מהטריקים שלו!!! נמאס לי!!
לפעמים פשוט בא לי להיפרד ממנו ולזרוק אותו מהחלון אבל אני יודעת שאחר כך אני סתם אתחרט על זה....
