מצמצתי בבלבול. זה לא הקול של ליסה, ובטח לא של רון.
"מממ?"
שיט. ריילי.
הסמקתי במבוכה מהעובדה שהשעה כל כך מאוחרת וכנראה הערתי אותו.
"א-אממ זו קלייר, מצטערת, נלחץ לי בטעו-"
"הכול בסדר?" הדאגה בקולו הפתיעה אותי. הזדקפתי לישיבה כשגבי שעון על החלון שמעל מיטתי. אנחה כבדה נשמעה מפי, לא ידעתי מה להגיד לו.
שמעתי רשרוש של סדינים שבקעו מהצד שלו ופיהוק שגרם לי להרגיש רע יותר על כך שהערתי אותו.
"אני נותן לך כמה הוראות, אבל את חייבת להבטיח שתעקבי אחריהן." קולו קצת יותר רם ומאופס. הרמתי גבות בפליאה, הוא לא חיכה לתגובתי, "לכי למטבח שלך ותכיני לך שוקו חם עם כף קינמון, מרשמלו וקוביות שוקולד. רון סיפר לי שאת מכורה למתוק אז בלי תירוצים." גיחך. גיחכתי בתגובה ובשעשוע ירדתי עם הנר והפלאפון ביד השניה.
"בדרך ספרי לי מה עבר עלייך."
סיפרתי לו בזריזות על החלום והתנצלתי חמש פעמים בערך בכל משפט. הוא התעלם מההתנצלות שלי והורה לי לחזור חזרה לחדר ברגע שאני מסיימת.
"כשלי היו סיוטים, הייתי פשוט שותה משהו חם וזה היה מרגיע אותי ישר," הוא התחיל לספר, "מה שאת חלמת עליו זה הפחד שלך מדבר. את זוכרת שהיום ניסית להזכיר לעצמך שאת לא מה שהפחדים אומרים שאת? אז הסיוט זו הדרך של התת מודע שלך להילחם בך, להחליש אותך."
הקשבתי בריכוז, הייתי נבוכה מכדי לציין שמה שמרגיע אותי בעיקר זה הקול שלו.
"בכל מקרה, זה אומר שאת בדרך הטובה, אל תתני לזה לדרדר אותך. באמת, תתייחסי לפחד הזה כאל עלוקה. הוא לא יירגע עד שלא יוציא כל טיפה מהאנרגיה שלך. אם היה לי כוח הייתי מכין אחד לעצמי גם." גיחך.
זה העלה חיוך על פניי. "זה בסדר ריילי, אני נרגעתי לגמרי עכשיו. תחזור לישון, באמת תודה ואני מבטיחה לפצות אותך-" התחלתי להגיד אך הוא קטע בגיחוך ישנוני "א'- את לגמרי תפצי אותי. ב'- כבר התעוררתי, ואני יודע שאת לא תחזרי לישון אלא אם- הו רגע מצאתי." שמעתי רשרוש חלש ומשהו נטרק על משטח קשיח.
"יש כאן ספר ממש מעניין שאני בטוח שתאהבי. הוא היה הראשון שקיבלתי שהיה כתוב בכתב ברייל, אז את יכולה להבין כמה שימושי זה בלילה." גיחך בשעשוע. בחיוך נשכבתי על המיטה, מניחה את הכוס הריקה כבר בצד, "על מה זה?" תהיתי בסקרנות שהזכירה אותי בילדותי, קיילב היה מרגיע את כל הפחדים שלי בסיפורים.
כשפקחתי את עיניי לקח לי רגע להבין מה קרה בלילה, ולמה לעזאזל הפלאפון דבוק לאוזני. לא מאמינה שזה קרה..איזה מביך. חשבתי לעצמי שוב ושוב כשהתארגנתי בזריזות. אבא כבר נסע מוקדם לעבודתו ואני רק תהיתי איך לעזאזל- מכל אנשי הקשר- זה נלחץ עליו.
הגעתי מוקדם יחסית, ליסה ורון עוד לא הגיעו- בזמן האחרון הם מגיעים כמעט תמיד ביחד.
ריילי הגיע כעשר דקות אחריי, באופן מוזר בלי צ'רלי, אבל עם מקל נחייה. חלק מהתלמידים הזיזו מעט שולחנות כדי לאפשר לו לעבור בקלות, "היי, תודה." מלמלתי במבוכה כשהתיישב לצידי. הוקל לי שלא ראה את הסומק שעל פניי. הוא חייך במשיכת כתפיו. "הנחירות שלך דווקא דיי מתוקות. נרדמת כבר אחרי שני פרקים" צחק בשעשוע טיזרי שגרם לי להסמיק עוד יותר. לעזאזל עם הילד הזה. אוף.
"ה-היי אני לא נוחרת!" מחיתי וגרמתי לו לצחוק עוד יותר.
"איפה צ'רלי?" תהיתי בדאגה קלה. הוא הניד ראשו כמוחה את הדאגה שלי "הכול טוב, הוא אצל המאמן היום. קצת חופש לא יזיק לו." חייך אליי ברוך.
דיברנו על הספר, שדווקא היה ממש מעניין. למרות שהתרכזתי יותר בשכבות הרוך והנועם שהקול שלו מפיק מאשר בסיפור עצמו.
בקפיטריה התיישבנו כבר ארבעתנו. ליסה ורון סיפרו על ישיבה בבר שכמה מחברי הכיתה מארגנים, תהיתי אם ריילי בכלל בקטע של הדברים האלה.
"עד שיש משהו פתוח אחרי השעה שמונה במקום הזה? ברור שאגיע." גיחך ריילי בשעשוע וליסה הנהנה "סוף סוף מישהו מבין אותי!"
YOU ARE READING
אהובה - בעיניים עצומות.
Romance"הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב."(הלן קלר). קְלֶייִר אוֹטוּם , חיה בעיירה שקטה ולא מוכרת בלב ארצות הברית. כל עולמה חרב, ברגע שהודיעו לה כי אחיה נהרג בתאונה צבאית. הסיפור מלווה במאבק הנפשי של נערה ב...
