אוקיי. וואו. לא תיארתי לעצמי שייקח לי כל כך הרבה זמן לכתוב את שני הפרקים האלו. שיכתבתי אותם עשרות פעמים, עשרות סופים שונים, עצובים, כואבים...כשהבנתי שכל מה שרציתי זה שלעולם הזה יהיה סוף טוב, פשוט, סוף שייתן לי נחת בשגרה הלחוצה שעוברת עליי..בסוף החלטתי באמת לסיים את הסיפור כך.
אז תודה לכל מי שקרא! מעריכה המון.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
חזרתי הביתה כשלושה שבועות אחרי טקס הסיום, ושלושה ימים לפני יום ההולדת שלי.
שנה שלפני כן שנאתי את היום הזה. הייתי מסתגרת בחדרי, לא רואה שום סיבה לחגוג.
אבל בשנה הזו? ריילי ואבי לא נתנו לי לרגע להרגיש לא מיוחדת.
ריילי אומנם עדיין היה בשיקום ועבר טיפולים. ההתסגלות שלו הייתה לא פשוטה אבל הייתי חייבת לחזור להירשם לאוניברסיטה בעיירה. הדבר שדחיתי יותר מהכול.
אלא שלאבי הייתה תוכנית אחרת מסתבר.
"את לא הולכת לאוניברסיטה כאן." הפציר בהחלטיות.
"-הא?"
זה היה בבוקר יום הולדתי, כשרק ירדתי לאכול ארוחת בוקר.
הוא פשוט התיישב מולי והחליט שאני לא אלך.
"על מה אתה מדבר אבא?" גיחכתי והצבעתי על טפסי ההרשמה החתומים.
"את לא תתפשרי בגלל שאת לא רוצה לעזוב את הגבולות של העיירה. "
גלגלתי עיניי ונאנחתי "אבא...אין שום סיבה ללכת למקום אחר. כבר בחרתי פסיכולוגיה וחינוך- אני לגמרי מרוצה מהבחירה הזאת. אני לא מתכוונת לחפש אקדמיה באלוהים-יודע-איפה כשאתה תשאר פה לבד-"
"-אני לא מסכים שתוותרי על החיים שלך בגללי. המחשבה על העובדה שאת נשארת כאן, במקצוע שלא מתאים לך רק בגללי מספיקה בשביל להבין שאני צריך לשחרר. את צריכה לעסוק במה שאת אוהבת. גם אם זה אומר לפרוש כנפיים ולצאת מהקן הזה. אני רוצה שתהיי מאושרת. אז-" הוא קם ולקח את חופן המסמכים של האוניברסיטה, הדליק את האח בסלון.
"א-אבא?! מה אתה עושה!! " רצתי לכיוונו בהלם, כשראיתי את מסמכיי נשרפים בזה אחר זה באח.
התמלאתי בדמעות, באהבה חזקה כלפיי האדם שהיה חזק מספיק בשביל להכיל אותי, אבל באותו הרגע הייתי בטוחה שהשתגע.
הוא ניגש לחבק אותי בחוזקה בעיניו ראיתי דמעות, עצב מהול עם אהבה שלמד לשחרר בתקופה האחרונה. "אני ליום ההולדת הזה נותן לך כרטיס טיסה, לכיוון אחד, לכל מקום שיוביל אותך לעתיד שמגיע לך. " לחש לאוזני והידק את חיבוקו. "ומה איתך? מה אני אעשה בלעדייך?..." מלמלתי בדמעות וחיבקתי אותו בחוזקה. "אני מעדיף לדעת שאת תהיי מאושרת, מאשר שתהיי אומללה כאן. אני לא רוצה לעצור בעדך. אני רוצה שתבטיחי לי שתעשי אותי ואת קיילב גאים בכך שתגשימי את החלומות שלך. "
דיברתי עם ריילי בטלפון בערב, אחרי שליסה ורון הלכו וסיפרתי לו. הוא היה מאושר בשבילי- וכנראה גם לא הופתע כי אבי כבר סיפר לו- ביחד ניסינו לחפש עבורי את האופציות הכי טובות.
"יש המון אוניברסיטאות במחוז מרזיסייד, וגלריות אומנות...." קולו נשמע מהוסס משום מה.
"-זה באנגליה, לא?" מלמלתי בבלבול. חשבתי שריילי רצה להתרחק משם.
"אני יודע. אבל האמת שחיפשתי כבר כמה חודשים לפני התאונה מקומות עבודה וגיליתי שיש שם בית ספר לעיוורים שנחשב למאוד טוב ומוערך...ביררתי על מקומות מגורים ואבא עזר לי לפני כמה ימים למצוא כמה בתים. פשוט שתדעי..אם...את רוצה לקחת את המקום הזה בחשבון...את יותר ממוזמנת להצטרף.." גיחך במבוכה. רק מהקול שלו יכולתי לדמיין שהוא הסמיק.
למרות שכבר הרגשתי שאני סומכת על הבחירות של ריילי, חקרתי על המקום וגיליתי שהלימודים שם והמלגות שם יאפשרו לי להתקיים במידה ואעבוד קשה תוך כדי, לכן עד שריילי החלים סופית החלטתי לעבוד בעיירה ולחסוך כמה שיותר.
שנה לאחר מכן, ריילי ואני כבר עברנו לגור ביחד.
YOU ARE READING
אהובה - בעיניים עצומות.
Romansa"הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב."(הלן קלר). קְלֶייִר אוֹטוּם , חיה בעיירה שקטה ולא מוכרת בלב ארצות הברית. כל עולמה חרב, ברגע שהודיעו לה כי אחיה נהרג בתאונה צבאית. הסיפור מלווה במאבק הנפשי של נערה ב...
