זו רק אני או שהאדמה פתאום רכה יותר?
כשהרגשתי את שפתיו מתרחקות משלי, כרכתי זרועותיי סביב צווארו ונישקתי אותו שנית. זה ממכר כל כך...
שמעתי את הגיחוך המשועשע הקטן שלו שרק המיס אותי יותר, ופתאום נזכרתי בשנים הראשונות בתיכון.
אני זוכרת שיצאתי עם כמה בנים שליסה שידכה לי. הנשיקה איתם לא משתווה אפילו לעשירית מהנשיקה עם ריילי.
לא מצליחה להסביר את זה- אבל כשידו אחזה בפניי, החמימות של המגע שלו שלחה גלים לכל סנטימטר בגופי שפשוט אמרו לי-אל תתני לרגע הזה לחמוק.
לבסוף הסכמתי לשחרר אותו, אבל רק קצת- כדי שאוכל להביט בו.
על פניי חיוך ענקי שלא הצלחתי להוריד, אבל על פניו הבעה טרודה במחשבות.
הזדקפתי בעדינות לישיבה, הוא הזדקף ביחד איתי. "מה יש?" שאלתי בהיסוס.
הרגשתי את הלב שלי מתכווץ. הוא לא אהב את זה כמו שאני אהבתי?
כל החוסר ביטחון שלי התחיל להתפרץ אל המודע ולבעוט בי בכל שניה שעוברת עד שגייס את תשובתו.
הוא השפיל את ראשו מעט לכיוון הדשא, כנראה כדי שלא אשים לב למבט המתוסכל שלו.
הוא גירד בעורפו ונאנח. "קלייר, זו טעות. " מלמל.
אני זוכרת שכשהייתי קטנה כד זכוכית נפל מידי והתנפץ לאלפי רסיסים. אני זוכרת את הרגע הזה כמעט בהילוך איטי. ככה הרגיש הלב שלי באותו רגע.
הוא הבין מהשתיקה שלי את הבלבול, "אני באמת חושב שמגיע לך יותר מזה. " גיחך שוב ונשען עם ידיו לאחור על הדשא. הגיחוך שלו נשמע מריר, פתאום כל שמץ של זיקוק ושמחה שהייתה בי נעלמה לחלוטין.
הסתכלתי עליו מבולבלת לחלוטין. "אני באמת לא מבינה על מה אתה מדבר." הטון שלי היה שקט, מלא בכעס. לא הצלחתי להבין איך לעזאזל הוא חושב שלי מגיע יותר, כשבמקרה שלי זה עובד רק לכיוון ההפוך.
"קלייר, אל תעמידי פנים שזה לא מפריע, או יפריע לך." מלמל והצביע על עיניו.
עכשיו נפל האסימון.
איך אוכל להסביר לו שזה אפילו לא עבר בראשי?
נכון. אנשים הסתכלו עלינו כשישבנו לאכול את הפיצה ההיא, כשהלכנו לקנות גלידה, כשהסתובבנו בפארק...אנשים לא ידעו להכיל את זה. אבל מה אכפת לי?
אני לפעמים צריכה תזכורת שריילי לא באמת רואה. זה מצחיק שהאדם היחיד שהאיר את עיניי מאז מותו של קיילב זה הוא.
"אתה טועה ריילי," לחשתי "אני יודעת שלפעמים אני צריכה הכוונה כדי להבין את כל מה שעובר עלייך- אני מודה שאחרי כל הזמן הזה אני עדיין ממשיכה להכיר ולהבין את מה שעובר עלייך ביום-יום. אבל זה? " ליטפתי בעדינות את קצה עיניו, "זה לא מהווה שום גדר הפרדה ביני לבינך. עזוב, זה לא מהווה שום הפרדה בינך לבין שאר העולם. אני יודעת שאתה יודע את זה, ואני יודעת שאתה האדם הכי מדהים שפגשתי, אישיות שבאותה שניה כולם התחברו אליה. אז למה לעזאזל אתה פתאום מתקפל ככה? " הרגשתי את תווי פניו מתרככות למגע שלי, אך הבעתו נשארה קודרת.
"זה לא רק זה קלייר...אני...עול".
ולפתע זה היכה בי.
פתאום אני מבינה את התגובה של אבא כשאמרתי לו את זה אז בבית החולים.
הוא לא נתן לי למחות והמשיך בדבריו- "אני יודע שבקהילה הזאת לקבל אחד כמוני זה כבר הישג, אני לא כמו כל הבחורים שכאן. בקהילה הזאת מנדים כל מי שלא מסוגל לעבוד בחקלאות ועבודות פיזיות כמו שכל בחור אחר כאן בעיירה מחויב לעשות,את באמת היית רוצה להיות עם מישהו שהוא דיי ההיפך מהאידיאל כאן? מי שלא יכול להוציא אותך לדייט ראוי ולטייל באותה קלות, אפילו את ההליכה הזאת בפארק אני לא יכול לעשות לבדי בלי ליווי.." מלמל "אני לא רוצה שתהיי חלק ממה שבסופו של דבר במילא יתיש אותך. אז בואי נחסוך את זה לשנינו כל עוד זה לא מאוחר מידי. אני מחבב אותך, אבל אני יודע שהדבר הנכון עבורך זה להשאיר את זה כידידים."
זה השאיר אותי חסרת מילים.
במהלך חמש דקות של שתיקה רצופה, חשבתי על זה.
כי אם אני לא מסוגלת להתמודד עם כל מה שיהיה- אני אפגע בו. ומה שכרגע יושב לצידי חשוב יותר מכל דבר אחר.
אז לא קלייר. את הולכת לעשות את הכי טוב שלך למענו- ולעזאזל עם ה'מגבלה' שלו.
"אתה טועה." לקחתי את ידו ואחזתי בה בשתי ידיי. הוא הרים גבותיו בהפתעה, כמעט כאילו הופתע לגלות שאני עדיין שם לצידו. זה רק החדיר בי יותר מוטיבציה.
"אתה ממש לא עול בעיני. להיפך. " משכתי בכתפיי. ראיתי לאט לאט את הענן הקודר מתפזר מפניו. "אתה לא מבין כמה שבורה הייתי כשהגעת. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שמיוזמתי יצאתי החוצה." גיחכתי במרירות קלה. "אתה חייב להבין כמה משמעותי אתה בעיניי, ולכן לא משנה לי בכלל העובדה שאתה לא יכול לראות. בעיני הצלחת 'לראות' יותר ממה שכל אחד אחר ראה בי. כולל הוריי." מלמלתי מתכווצת מעט מהקיטשיות שנוטפת ממני.
"אני חושבת שגם אם עכשיו אתה מטיל ספק בכמה שאני מסוגלת להתמודד ולהכיל כי אני 'רואה'- אני אוכיח לך שאתה טועה."
הוא נשך את שפתיו בהיסוס. הוא באמת עדיין מטיל ספק.
"ריילי- ברור שזה יהיה לא פשוט. בגלל שאני לא מבינה לגמרי את מה שאתה צריך לעבור ביום-יום, אתה תצטרך להיות סבלני כלפיי כמו שהיית עד עכשיו ופשוט לתת לי ללמוד. אמרת לי בעצמך להתעקש על שלי, להפסיק לוותר על מה שהלב שלי רוצה. אז הנה- אני לא מוותרת יותר. בטח לא בגלל משהו כזה." אמרתי בהחלטיות שדיי הפתיעה אותי.
חיכיתי בהיסוס לתגובה שלו, הוא משך אותי אליו וחיבק בחום שממלא אותי כל פעם מחדש. שפתיו גיששו לשפתיי ונישקו אותם בתשוקה שגרמה לגופי כבר לא להחזיק את עצמו. זרועותיו החזיקו אותי, לא נתנו לגופי ליפול לאדמה. המגע של שפתיו רק העצימו את מה שעבר לי בראש- אתה מי שהראה לי בפעם הראשונה באמת מה זה להעריך את מה שיש לי, את מי שיש לי. בכזאת קלות נכנסת לחיי עוד מבלי שהבנתי כמה, וזו הפעם הראשונה שאני יודעת איך ה'מחר' שלי יראה. הוא ייראה כשאני לצידך. פשוט מאוד.
YOU ARE READING
אהובה - בעיניים עצומות.
Romance"הדברים הטובים והיפים ביותר בעולם אינם נראים או נשמעים. אפשר להרגיש אותם רק דרך הלב."(הלן קלר). קְלֶייִר אוֹטוּם , חיה בעיירה שקטה ולא מוכרת בלב ארצות הברית. כל עולמה חרב, ברגע שהודיעו לה כי אחיה נהרג בתאונה צבאית. הסיפור מלווה במאבק הנפשי של נערה ב...
