"הוא לא יודע שחצוי, אחד מבין החזקים שאי פעם נולדו, רודף אחריו." ג׳יסון אמר בעוד פניו מביעות רצינות ותו לא.
"אוקיי..." וויל התחיל לדבר, פניו מביעות בלבול, ניסיון הבנה, ובמידה והסתכלתם לעומק יכולתם למצוא גם מעט ציניות, "אז אני בן אפולו. כלומר, אתם אומרים שאבי, שיש הוכחות לזה שהוא מת, הוא בעצם עדין חיי והוא האל אפולו ואמי לא ידעה כלום על זה, שהסיבה היחידה שאתם פה היא בגלל שאיזשהו קנטאור שאתם טוענים שקיים שלח ושחוץ מזה רודף אחרי חצוי חזק?" ופה יכולתם בקלות להבחין בנימה הצוחקת שנכחה על פניו.
"ושאותו חצוי בן האדס." פרנק הוסיף, ושוב כל הנוכחים הסתובבו כלפיו, ואנבת׳-הלא-מתענינת תקעה את כף ידה על מצחה, כמו חושבת את פרנק לטיפש לעומתה.
'פרנק דביל או סתם חסר הבנה?' וויל חשב, 'נראה לי שחסר הבנה.' וויל ענה לעצמו ומיד החליט לקרוא לו 'פרנק-הלא-מבין'.
"טוב, "הייזל ניסתה לרכך את האווירה לאחר פרנק, שוב, "אז עכשיו כשאתה יודע, בוא איתנו."
"אנחנו לא רוצים לקחת אותך בכח, ונעדיף שתבוא איתנו מרצון" ג׳יסון אמר, שוב באותה הסמכות ממקודם.
"לא שממש אכפת לנו להשתמש בכח..." אנבת׳ מלמלה לכיוון פרסי וחייכה חיוך מעט מרושע.
"אמ..." וויל חשב בקול, "אין מצב שאתם אמיתיים, אתם בטח עובדים עלי. אין מצב שאני אבוא איתכם." וויל סיים את דבריו וגיחך מעט בסופם.
"אנבת׳? אני יכול?" פרסי שאל, ו-וויל שוב פעם שם לב להתחננות שלו ולתלות של פרסי באנבת׳.
"כן, כמובן" אנבת׳ ענתה בעודה מחייכת אל פרסי ולאחר מכן שואלת את ג׳יסון במבטה את אותה השאלה וג׳יסון החזיר לה הנהון.
"פרסי, אתה יכול להשתמש בכח." ג׳יסון הוסיף בקול.
בהתחלה וויל נבהל מעט, אך כאשר ראה שפרסי הוציא מכיס מעילו עט, בהלתו כמעט ופסקה.
כמובן שהוא לא ידע מה יקרה. הוא לא כמוני, כמוכם וכמוכן, הוא מעולם לא שמע על אנקולוסמוס, אז כמובן שהוא התפלא כאשר פרסי פתח את העט והוא הפך לחרב בצבע ארד.
בעוד פרסי מרים את חרבו, ו-וויל התחיל להבהל מהחרב ומהעובדה שהיא היתה אצל האנשים המטורללים (לדעתו) שניצבים לפניו, הוא התחיל לחשוש לחייו.
ובמהירות הבזק פרסי הנחית את קת החרב במהירות ובחוזקה על ראשו, ו-וויל איבד את הכרתו כאשר הכאב שוצף בו.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
