"יופי שהחלטת להתעורר." אותה אחת אמרה. "אני פייפר, בת אפרודיטה. אני אלך איתך למסע החיפושים. תתארגן, תאכל ונצא. קפיש?"
"קפיש..." וויל ענה לה באיטיות, משפשף את עיניו.
וחבל שפייפר העירה אותו. כי אם לא, אולי וויל היה שם לב לבכי העדין שהחל להשמע שם. או שהוא היה יכול לעזור לאותו נער, לאותו ניקו. כי אם ניקו יכל לשמוע אותו, למה שלא גם להפך?
---------------------------------------------------
לאחר שוויל גמר להתארגן (ופייפר חיכתה לו בחוץ) הם החלו ללכת יחדיו אל איזור האוכל.
"טוב" פייפר החלה לדבר בעודה ממוללת קיווצת שיער ולועסת מסטיק ב"לעיסת פרה", "אז אתה ואני הולכים לכזה... נו... מסע חיפושים. ואני, כאילו, לא רוצה לשמוע תירוצים על למה לא קמת בבוקר או כאלה שטויות."
"כאילו או באמת?" וויל שאל אותה. בכל זאת היא קטנה ממנו ב-לפחות-שלוש שנים.
"דיי כבר! אתה,כאילו, כזה מעצבן! אוף! אני לא יתנהג אליך יפה ואז גם אנשים אחרים לא בגלל שאני הקפטן של ה... איך קוראים לזה... כזה... כאילו... מסע חיפושים!" את הסוף היא כמו צרחה משמחה, מאושרת בגלל שהצליחה להזכר בשטות שכזו.
"אומרים אהיה" וויל אמר בעודו מדגיש בעיקר את ה-א', "ולא, את לא תהיי הקפטן, מכיוון שאין שום קפטן. ואת לא תחליטי עלי" וויל אמר במצח נחוש, לא מודע לכח שיש לנערה במחנה.
"כירון!!!" פייפר צרחה.
'אין מצב שזה יעבוד לה, לכירון הזה לא אכפת מאף-אחד.' וויל חשב, בטוח בזה שהוא צודק. אך למרבה ההפתעה- הוא זה שטעה.
כירון דהר לכיוונם במהירות, כמעט ורומס את וויל, אך הוא עצר במהירות שניה לפני שהוא התנגש בהם.
"פייפר, בתי, קרה משהו?"
"לא משהו מיוחד," היא אמרה בקול מתקתק בעודה מחייכת חיוך חמוד וילדותי, "סתם, הוויל הזה לא מסכים לי להנהיג את המסע שלנו." היא המשיכה בעודה 'מעציבה' את מבטה.
כירון הביט בוויל, ואם מבט היה יכול להרוג, וויל בהחלט היה כבר מת.
"אז, ביל... יש לך בעיה אם זה שפייפר תנהיג את המסע?" כירון שאל בעודו מבטו בוחן את וויל, והבעתו נשארה תקיפה.
"אמ.." וויל חשב. אולם הוא בן-אדם (או חצוי) עם עקרונות, אבל להסתבך עם חצי סוס חצי אדם בן אלפי שנים, כאשר הוא ממונה עליך, זה לא הדבר שהרבה היו בוחרים בו, ולאחר מחשבה קלה הוא באמת בחר באופציה הקלה יותר. "לא, אין לי בעיה עם זה." הוא ענה, מסתכל על פייפר במבט שבוודאי היה שורף אותה.
"יופי, ושזה ימשיך ככה." כירון ענה להחל לדהור הרחק משם.
"שכחתי להגיד שהגעתי למחנה בגיל מאוד צעיר, חסרת הורים, ושכירון אימץ אותי ואני כמו בתו?" היא שאלה בציניות, בזמן שבמבטה היה שילוב מעצבן של תמימות, תוכחה והתגרות.
"כן... יש מצב." וויל ענה לה, ממשיך לשרוף אותה במבטו.
"טוב, אז אם אנחנו כבר מסכימים- לך לאכול. עוד שעה וחצי אתה עם תיק מוכן למסע שלנו" היא אמרה, והמשיכה בהתגרות, "ואני יפגוש אותך ליד המדורה.".
וכמובן שלאחר מכן וויל סינן בכעס: "אפגוש".
"לא אכפת לי" היא ענתה, מניפה את שיערה בתנועת התנשאות ומסתובבת, והיא החלה ללכת אל כיוון איזור האוכל.
וכמובן שוויל רק חשב על כמה שהוא שונא אותה.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
