רק לקראת ערב וויל נזכר במטרתו העיקרית אשר גרמה לו להציק לפייפר.
"פייפר?" וויל ניגש אליה. הם כבר הגיעו לאכסניה חדשה ואכלו ארוחת ערב. באותו היום הם לא ראו את ניקו כלל. "למה אנחנו רודפים אחרי ניקו?" וויל שאל. הוא תהה בנוגע לזה כל הטיול, אך באותו הבוקר, כאשר הוא החליט לשאול אותה, הוא שכח מכך לחלוטין.
"כי בשביל שהוא לא יהרוג אותך יש לנו שתי אפשרויות." פייפר אמרה, אפילו לא מרימה את מבטה מהטלפון שלה. "הראשונה היא שנברח ממנו ובכך נציל אותך", פוף, בלון המסטיק שהיא לעסה התפוצץ, "והשניה היא להרוג אותו. בגלל שאני לא פחדנית אז החלטתי שנהרוג אותו."
"נהרוג אותו?!" וויל צרח בבהלה. "אנחנו לא נעשה את זה! אני לא אעשה את זה! ואי אפשר להגיד 'ש-' אחרי 'בגלל'! תלמדי עברית!" וויל המשיך לצרוח.
"אז מה אתה מעדיף?!" פייפר נעמדה בעודה צורחת והסתכלה לו בעיניים. "שנברח ממנו?!"
"לא!" וויל ענה לה בצעקה, "שנדבר איתו! יש סיכוי שהוא בכלל לא "רע"!"
"אני לא מוכנה לזה!" פייפר צרחה, צעקת נשמעה בבירור בכל האיזור. "אנחנו נעשה את מה שאני רוצה! אני הקפטן!" היא המשיכה.
"זה לא אומר שצריך להרוג מישהו!" וויל המשיך לצעוק, לא מתפשר.
"תקשיב," פייפר התחילה לדבר, הפעם לא היא לא צעקה אלא דיברה בקול מאיים. אם תדמיינו את הקול הכי מאיים ששמעתם ואז הכפילו את איומו פי 2 אז תבינו את כמות האיום שבו. "אתה לא יודע מי זה ה'ניקו' הזה. הוא מרושע, דביל, איום ועוד כל-כך הרבה תכונות אחרות. אנחנו נהרוג אותו ובכך רק נשפר את העולם." פרצופה הרציני גם כן איים על וויל, אך לא נראה כי זה משפיע עליו במיוחד.
"בסדר! רק תשתקי כבר." וויל ענה לה. "היא גם מטומטמת וגם חסרת טעם. אני בכלל לא מסכים איתה." וויל המשיך בלחישה, לחישה שפייפר לא שמעה, אך מישהו אחר דווקא כן.
"אני שונאת אותך" פייפר אמרה ולא הסתכלה על וויל, אלא בדיוק מאחוריו, אך כאשר וויל סובב את ראשו הוא לא ראה דבר.
"מה שתגידי." וויל אמר והוסיף גילגול עיניים. כן, לא אופייני לו, אך זה מה שהוא רצה לעשות באותו הרגע.
למרות שפייפר חשבה שהכל בסדר והיא סידרה את הכל, זה לא מה שקרה, ובמח של וויל כבר התפתחה תכנית.
~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~•~
נ.ב-
כתבתי "רע" במרכאות כי אני לא מאמין שיש כזה דבר אנשים "רעים" או "מרושעים"💙
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...