ניקו הלך בסמטה חשוכה. ראשו היה מושפל מעט מטה. הוא ניסה לנקות את ראשו ממחשבות, אך לפתע תהה בשביל מה הטרחה, וכמובן שמיד הוא נזכר במה שניסה לשכוח.
'למה הוא כל-כך אנוכי?!' הוא חשב, אך מפיו יצא רק "אה!" אכזרי, והוא החל להשתולל.
להפוך פחים, לבעוט בקירות, הכל בכדי להוציא כעס, כי הוא ידע שאין לו אפשרות להילחם במי שרצה.
לאט לאט הוא נרגע, כבר מכיר את הקטעים האלו. הוא נשם עמוק והסדיר את נשמתו.
'תתאפס על עצמך. יש לך משימה.' הוא חשב והתחיל ללכת לכיוון אליו ידע כי עליו ללכת.
הוא זכר לשם מה הוא עושה את זה.
הוא זכר את מטרתו.
להחזיר אותה.
הוא ידע שאין לו דרך להיות מאושר בלעדיה.
'בלעדי מי?' אתם ודאי שואלים. ובכן, עוד מעט תגלו.
"ביאנקה... למה הוא לקח אותך?" ניקו החל למלמל בשקט. "אל תדאגי, אני עוד אחזיר אותך." הוא המשיך.
"ואתה- חלשלוש. תפסיק כבר להתבכיין." הוא דיבר אל עצמו, "אל תראה לו שאתה חלש. אסור שהאבא הנהדר שלך" הציניות נטפה מקולו, "יחשוב שאתה חלש."
ניקו לאט המשיך ללכת, מתקרב עוד ועוד אל מקום ה'מפגש', יודע כי אביו לא יתגלה בפניו, אלא רק ידבר איתו. בתור אל אביו לא היה מאד עסוק, אך כן מאד עצלן.
ניקו כעס כי לא ידע "איפה הוא יכול להיות?!" הוא צעק, בועט בפחי האשפה עם להט הרגע, אך מרגיע את עצמו מיד, וחיפש ברחבי זיכרונו אחר אותו זיכרון.
הוא הגיע אל מנורת הרחוב הצהבהבה, נזכר שאביו אמר לו לפגוש אותו שם.
האור הצהבהב השרה אווירה מעט מפחידה על האזור. אך אותח יותר הפחיד היה מה שחיכה לו שם.
דמות מעט בלונדינית בעלת עור מעט כהה והרבה נמשים, חצי שקופה ומעט כחלחלה.
בהתחלה ניקו חשב שזו רוח, שאולי לאביו מספיק אכפת ממנו בשביל לשלוח אליו מישהו, אך הוא נזכר שרוחות לא מעט כחולות, אבל אנשים שבהתגלות בחלום-כן.
הוא לא הסתכל הרבה על הדמות, לא רוצה לגרום לה לחשוד יותר מדי, או שסתם הדמות הוא עוד אחד שמצא-חן בעיניו, ובגלל הוא בסך הכל עוד אדם, וכמו כל השאר- הוא יחשוב אותו למגעיל וידחה אותו. טוב, כל השאר מלבד ביאנקה.
וכן, ניקו הומו. הוא מעולם לא היה בזוגיות, למרות שהיה מאוהב כמה וכמה פעמים, אך גם כאשר הציע חברות דחו אותו וצחקו עליו. אפילו ההוא שגם היה הומו צחק עליו ואמר לו שהוא בחיים לא ימצא בן-זוג ושכדאי לו לוותר.
'אם כך,' אתם ודאי חושבים, 'מי זו ביאנקה?'. ביאנקה היא אחותו של ניקו, רק שאותה אביהם לקח, אביהם האדס.
"ניקו!" קול העיר אותו ממחשבותיו. "תמצא אותו. כי אם לא-גם אני לא אעמוד בחלקי בעיסקה. ושנינו יודעים כמה אתה אוהב אותה.".
ניקו ידע שאביו יעשה כל שביכולתו בשביל לא לעמוד בעסקה, ולכן רצה לעשות הכל בשביל להצליח. בשביל ביאנקה.
הוא בלע את רוקו בפחד, מקווה כי הפחד לא גלוי על פניו יותר מדי.
"וויל!" לפתע נשמעה צעקה מהכיוון השני, וניקו סובב את ראשו במהירות בשביל לראות את גב הרוח, מבין שכנראה קוראים לאותו אחד וויל...
וגם למי שהוא צריך להרוג קוראים וויל.
הוא הסתכל עליו שוב, חולצה כתומה של מחנה החצויים. כמובן שיהיה לו קראש על מי שהוא צריך להרוג. ניקו כבר ידע שחייו הם לא דבש בצנצנת.
הוא השפיל את ראשו, מייבב בשקט.
"וויל! תתעורר כבר!" עוד צעקה, הפעם ניקו הבחין בהיותה צעקה נשית, נשמעה.
לאט לאט ניקו הבחין בקצה ראייתו בדמות המתפוגגת, והוא החל לבכות בשקט, בתקווה שאף-אחד לא ישים לב, על גורלו המר.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
