בעוד פרסי הרים את חרבו וויל החל לחשוש לחייו.
ובמהירות הבזק פרסי הנחית את קת החרב בחוזקה על ראשו, ו-וויל איבד את הכרתו כאשר הכאב שוצף בו.
--------------------------------
וויל פקח את עיניו אך עצם אותן במהירות. אור בוהק שרר בחדר. 'אבל אני תמיד סוגר את האור ואת הוילונות בחדר שלי, ולאף-אחד אין את המפתח שלי.' וויל חשב, ומיד הסיק כי כנראה יש פורץ בביתו. מיד הוא פתח את עיניו, אך כאשר הסתכל סביב הוא הבחין כי אין הוא בביתו. הוא היה במרפסת גדולה ועל מיטה קטנה בעלת סדינים בצבע טורקיז בהיר, ולידה שידה שעליה עמדה כוס משקה שהציף את כל האיזור בריח גלידת תותים, קצפת ושוקולד. ה'מאכל' האהוב על וויל.
וויל החל להיזכר באירועים שקרו לפני ש'נרדם'. הוא נזכר ב'פרסי-התלוי-באנבת', ב'אנבת'-הלא-תעניינת, ב'פרנק-הלא-מבין, ב'הייזל-שמתלהבת-מהכל' וב'ג'יסון-הסמכותי-מדי'.
"מי הם חושבים שהם? שהם יוכלו לחטוף אותי? אני חייב למצוא איך לצאת מבית המשוגעים הזה." וויל קבע וקם מהמיטה עליה הונח.
"חכה רגע!" נשמעה צעקה ודלת הזכוכית שמובילה מן הבית אל המרפסת נפתחה, ואיש בכסא גלגלים, שלדעת וויל נראה די זקן, נכנס אל המרפסת.
"וויל, אל תברח. אני כירון ואני מצווה עליך לשבת ולהקשיב לי!".
"ולמה לי?" וויל שאל, "אתה סתם עוד מישהו מבית המשוגעים הזה.".
"אתה טועה" אותו זקן טען, " אין לי כח לעוד מופרע שלא מקשיב לממונים עליו.".
"אתה לא ממונה עלי!" וויל צעק עליו.
"דווקא כן!" אותו זקן צעק חזרה והחל לזוז, רק שבצורה קצת אחרת ממה שוויל ציפה.
לאט לאט שתי רגלי סוס יצאו מכסא הגלגלים, ואחריהן עוד שתיים. לבסוף אותו חצי אדם חצי סוס, שלחלוטין השאיר את וויל חסר מילים, נעמד על שתי רגליים בצורה מאיימת וצעק "הקשב לי כבר! אני הממונה עליך, ואין דבר שתגיד שיכול לשנות את זה!".
"א-אוקיי.." וויל גימגם.
"עכשיו" אותו קנטאור הצטנף על הריצפה בחוסר אכפתיות על הריצפה, "אני כירון, אתה וויל. אתה בן אפולו. חצוי חזק, בן האדס, רודף אחריך בגלל שאביך, אפולו, עיצבן את אביו, האדס. אפולו הוא אל של כל מני דברים, גם האדס. לדוגמא-".
"אני יודע" וויל קטע אותו."למדתי על המיתולוגיה היוונית."
"אבל" וויל מצא בעיה, "איך אתם יודעים שאני חצוי?".
"תראה, תשתה את המשקה שעל השידה." כירון אמר.
"אוקיי..." וויל הרים את המשקה ולגם ממנו.
"מה הטעם שלו?" כירון שאל.
"ממש טעים! של גלידת תות עם שו-"
"לא באמת אכפת לי" כירון קטע אותו, "השאלה האמיתית היא- האם אתה נשרף?"
"לא... לא כל-כך..." וויל ענה בהיסוס, לא יודע מה כוונתו של כירון.
"אז אתה חצוי." כירון קבע.
"אוקיי..." וויל אמר בעודו הבין שאולי כל זה אמיתי, אך הוא עדיין חשב כולם שם משוגעים.
"יופי. אז לך אל מר ד' ותדבר איתו על מה שתעשו. ותסגור את הדלת. אני רוצה ללכת לישון." כירון אמר ועצם את עיניו.
וויל יצא מהמרפסת בשקט, נזהר בדרכו לא לדרוך על כירון או לשפוך עליו חלק מהמשקה הטעים, שהוא החליט לשייך לעצמו, ונכנס בזהירות לבית, סוגר אחריו את הדלת.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
