פייפר פתחה את עיניה, לא מופתעת לנוכח התקרה הלבנה של האכסניה בה הם שהו כבר שלושה ימים, וקמה לישיבה. היא פיהקה בעייפות, ובעודה משפשפת את עיניה ומעלימה מהן כל סימן עייפות היא הניחה את רגליה על הרצפה והלכה אל חדר המקלחת בשביל להתארגן ליום החדש. לאחר מספר דקות (שלא אכתוב בכדי לא לביישה) היא יצאה משם והתקדמה אל עבר המטבחון הקטן, מוציאה מספר פירות וחותכת אותם לסלט, או, במילים "פשוטות", לארוחת בוקר מגעילה.
לפי הערכתה וויל היה אמור לצאת מחדרו באותן דקות, כמו שאר ימיהם במסע, אך לאחר כחצי שעה שהוא לא יצא, והיא כבר סיימה לאכול, היא החליטה לבדוק מה איתו.
דלת החדר החשוך נפתחה בחריקה עדינה, אך עם זאת, חריקה שהיתה מעירה את כל הישן בחדר, לא שהיה שם אחד כזה.
_ • _ • _ • _ • _• _ • _ • _
וויל הלך ברחובות הצרים, עיניו מבקשות ואף מתחננות למנוחה אשר לו חסרה. הוא ישן רק שעתיים בליל האתמול, ולמרות שהוא קיווה שזה לא ישפיע עליו, זה כן. אפילו מאד.
הוא נראה עייף. מתחת לעיניו היו שני שקים שחורים וגדולים שהרסו את פניו המושלמות והשזופות, נוגדים את עיניו התכולות.
"חבל שלא לקחתי את המפה בסוף, זה היה יכול לעזור לי עכשיו"הוא מלמל לעצמו בעייפות, חסר כל כח.
"וויל!" הוא שמע קול מוכר קורא בשמו וחיפש את האדם בעיניו. הוא הסתובב על צירו ובאמצע הסיבוב פני פייפר נגלו אליו. רק פניה, לא יותר ולא פחות.
"מה? איך…?" וויל שאל, לא מבין כיצד היא הצליחה למצוא אותו או לעשות את מה שעשתה.
"איריס נט. זה כמו שיחת וידאו שעולה דרכמה ובעזרתה אפשר למצוא כל אחד מכל מקום כל עוד יש למתקשר מים זורמים לזרוק לתוכם את הדרכמה ולאיריס כח לקשר אותם." פייפר ענתה, פניה זזות בדיוק ובהתאמה למילותיה, כלומר, בהבעת שחצנות. "בכל אופן, איפה אתה?".
"לא עניינך." וויל ענה והביט סביב, מנסה להסתכל על כל מקום שהוא לא מבטה השחצני.
"זה כן ענייני!" פייפר חצי צעקה, מבטה מתעוות בכעס.
"אמ… לא נראה לי." וויל ענה.
"מי בכלל שאל אות-" פייפר התחילה לדבר אך וויל קטע אותה, "חותך" את השתקפותה בעזרת ידו.
"סוף-סוף, שקט." וויל אמר והמשיך ללכת, ראשו מורכן ועיניו כמעט ונעצמות.
גופו של וויל נהדף מעט אחורה, "מודיע" לו כי הוא נתקע במשהו, וכיוון שהוא הלך באמצע המדרכה זה יכל להיות רק בדבר אחד, אדם ישנוני כמותו.
"אני מצטער." וויל אמר, מבטו עדיין לכיוון הרצפה.
"זה בסדר." הקול התשוש של האדם השני נשמע. קול שהיה מוכר מעט לוויל.
וויל לא הבין איפה שמע את קול זה לפני-כן, אך התשובה התגלתה מספר שניות אחרי, כאשר הוא הרים את ראשו. עיניים ושיער שחורים כעורב, מנוגדים בכל צורה לעור החיוור. ניקו.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
