"נהרוג אותו?! אנחנו לא נעשה את זה! אני לא אעשה את זה! ואי אפשר להגיד "ש-" אחרי "בגלל"! תלמדי עברית!" הצעקות האלו היו הדבר הראשון שניקו שמע.
הוא פקח את עיניו להתבונן סביב. הוא היה בחדר אכסניה פשוט אשר מעולם לא ראה לפני. רק כאשר הוא הסתכל על עצמו הוא הבין שהוא חולם.
מיד נשמעה עוד צעקה, הפעם אחת יותר תוקפנית.
"אז מה אתה מעדיף?! שנברח ממנו?!"
ניקו התקרב לכיוון הצעקה, הצעקה ש-לרוע מזלו-הוא זיהה.
הוא עבר בפינה קטנה, נכנס אל חדר מטבח-סלון קטן. הוא ראה את פייפר מסתכלת לכיוון הכללי שלו ורק לאחר-מכן הבחין בזהוב השיער העומד מלפניו.
ניקו לא הבין את פשר ריבם. בפעם היחידה בה הוא הבחין בהם הייתה בקרב, ושם הם נראו מאוחדים ולא כשני אנשים שכל הזמן רבים.
"לא! שנדבר איתו! יש סיכוי שהוא בכלל לא "רע"!" זהוב השיער צעק.
'רגע, הם מדברים עלי?' ניקו חשב לעצמו אך מיד "עורר" את עצמו למציאות, 'הוא בחיים לא ירחם עלי. הוא בכל זאת התחבר עם הדבר הזה'. כן, 'הדבר הזה' הוא פייפר. הם שונאים זה את זו שנאת מוות.
"אני לא מוכנה לזה! אנחנו נעשה את מה שאני רוצה! אני הקפטן!" פייפר צרחה בכל כוחה, או כך לפחות ניקו חשב.
'על מה הם רבים כך בקולי קולות?' ניקו חשב, "באמת מעניין אותי למה הם כך." ניקו מלמל בשקט. באותו הרגע עיניי פייפר נראו כמאיימות פי כמה וכמה, ורק אחרי כמה שניות ניקו הבין שהיא הבחינה בו.
"זה לא אומר שצריך להרוג מישהו!" וויל צרח עליה חזרה, כלל לא מבחין בשינוי שחל בפניה.
"תקשיב, אתה לא יודע מי זה ה'ניקו' הזה. הוא מרושע, דביל, איום ועוד כל-כך הרבה תכונות אחרות. אנחנו נהרוג אותו ובכל רק נשפר את העולם." היא אמרה בקולה המאיים, קול של ניקו יצא לשמוע לא מעט פעמים בחייו, לרוע מזלו.
"בסדר! רק תשתקי כבר." וויל ענה לה.
'זהו, הם החליטו לתקוף אותי חזרה. הוא ויתר לה' ניקו חשב לעצמו, בטוח שוויםל ויתר ולא יגן עליו יותר.
"היא גם מטומטמת וגם חסרת טעם. אני בכלל לא מסכים איתה." כן, ניקו הוא אותו האחד ששמע את הלחישה הזו.
ניקו לא ידע מה לעשות עם עצמו באותו הרגע. הוא לא ידע מה הוא רוצה לעשות בעתיד. 'מה לעזאזל אני אעשה עכשיו?! אני לא יכול-' ניקו הפסיק לחשוב כאשר פייפר דיברה שוב.
"אני שונאת אותך." פייפר הסתכלה לניקו בעיניים פעם ראשונה מזה שנים.
ניקו גיחך, הוא לא יכל יותר מזה. הוא ידע שהיא שונאת אותו ולפי דעתו זה שהיא אמרה את זה היה חסר-טעם, במיוחד בגלל שהיא עשתה את זה בכזו רצינות.
באותו הרגע ניקו התעורר בהפתעה בעוד כאב עז הורגש בכתפו.
הוא פקח את עיניו והסתכלתי על המפלצת שעמדה מולו, מוכנה לקרב. כן, הוא ידע מאיפה היא הופיע. אביו היה אחראי לכך.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
