סולאנג׳לו או לא?

פרק 13-חלק א'

"פייפר…" וויל אמר ההתחננות מזוייפת. הוא הבין שזו הצורה שהיא הכי שונאת, אז הוא הציק לה כך.

"מה אתה רוצה?!" היא התחילה בדיבור וסיימה בצעקה.

"הלכנו כבר מלא." וויל אמר, ממשיך עם ההתחננות התינוקית. "בואי כבר נעצור לאכול."

"כל עוד אתה תפסיק, אז בסדר." פייפר ענתה, מגלגלת את עיניה ו"מגרשת" אותו ממנה כשהוא החל להתלהב.

"אז הולכים…" וויל אמר, מחפש בעינו מקום עצירה. "לשם!" הוא הצביע על הדוכן הראשון שראה ורץ אליו במהירות.

-----------

עבר לא מעט זמן מאותו הרגע עד שהם אכלו.

הדוכן הראשון היה של נקניקיות ופייפר מיד התלוננה, מזכירה לוויל שהיא צמחונית.

הדוכן השני היה של תפוחי אדמה אפויים, אך וויל לא הסכים לאכול שם כי לא היה שם חריף. לא שהוא רצה לאכול חריף, אך כך הוא מגדיר את איכות הדוכן.

עכשיו אתם וודאי מבינים מדוע הם פשוט לא מסתדרים יחד. שניהם תינוקות מפונקים, ושני תינוקות מפונקים יחד זה… לא טוב.

"וויל, תפסיק לעצבן אותי." פייפר אמרה, מחזיקה בידה את הפלאפל שלה בעוד וויל מחזיק את שלו (ה.כ- לא היה לי רעיון למשהו אחר ששניהם יסכימו עליו).

וויל, שכבר שכח מדוע הוא התחיל להציק, הזיז את ראשו במהירות לשלילה, הוסיף, בשביל שאם היא בכל-זאת לא הבינה, "אני אעשה מה שבא לי." והוציא את לשונו כלפיה.

סלאפ. קול חזק נשמע ו-וויל החזיק בלחיו בכאב.

"בשביל מה הסטירה הזו הייתה טובה?!" הוא שאל, מנסה בכל כוחו לא לצווח מכאב.

"אסור לאנשים להוציא לי לשון. מי שמוציא לי לשון מקבל סטירה." היא אמרה בקול רציני והמשיכה, "וזו בכלל לא הייתה סטירה חזקה. אז אל תחשוב בכלל על לצווח לי."

פייפר מאד הלחיצה את וויל. פרצופה לא השתנה לרגע, האדישות על כל פניה.

"מה אתה מבוהל כל-כך?" פייפר שליש אמרה, שליש צעקה ושליש צחקה, חיוך לועג עולה על פניה.

"כי את מלחיצה! אני לא אתפלא אם את הרעה בסיפור!" (ה.כ- רגע, פייפר, את הרעה פה?!) וויל צעק אך השתתק במהרה כאשר ראה את כמות הפרצופים, הלא קטנה, שהסתכלה עליו.

"בוא פשוט מלך מכאן. יש לנו עוד דרך ארוכה עד שנמצא אותו." פייפר אמרה, החזיקה במפרק היד של וויל ומשכה אותו משם, ממשיכה ללכת אל הכיוון בו נאמר לה שניקו נמצא.