וויל ופייפר המשיכו להסתובב בעיר, אך הם לא ראו שום-דבר מעניין באותו היום, אלא רק יום לאחר מכן.
הם הסתובבו באיזור אחר בעיר. יום לפני-כן הם קיבלו דיווח שבן-ההאדס נראה באיזור אחר, ומיד עם עלות השמש הם יצאו והחלו ללכת אל האכסניה הבאה.
כשהם הגיעו אל האכסניה הם פרקו את מעט הדברים שהם הביאו בחדרם ויצאו, פייפר עם מפה ענקית בשתי ידיה בעוד וויל הולך מעט מאחוריה.
"פייפר?" וויל אמר, מנסה למשוך את תשומת ליבה לאחר שתיקה ממושכת.
"הממ?" היא הימהמה לכיוונו, לא מרימה את מבטה מהמפה.
"לאיפה אנחנו הולכים?"
"היו דיווחים שניקו נמצא פה."
'ניקו?' וויל חשב, "נכון, ככה אמרתם שקוראים לו." הוא נזכר.
הם המשיכו ללכת לאט ובשקט, עד שוויל פתח בעוד שיחה.
"פייפר?" הוא אמר בזמן שהם הלכו בסמטה קטנה וארוכה, כמעט ללא אנשים.
"תסתכלי רגע למעלה." הוא אמר, קולו מבועת ומבטו לא זז לרגע.
פייפר ניתקה את מבטה מהמפה והסתכלה למעלה, המפה נפלה על הרצפה והמבט על פני פייפר היה נדהם בעודה אמרה את שני המשפטים הבאים:"ציפורי המחמד של ארס. ציפורי סטימפליה."
הציפורים עפו במעגלים מעליהם. כנפיהן בצבע פליז ונוצותיהן נראות חדות.
"אף-אחד לא ראה אותן מאז שהרקולס הרג אותן." פייפר אמרה.
וויל נזכר בהן. ציפורי סטימפליה היו חיות המחמד של ארס, נרדפו על ידי להקת זאבים לאגם סטימפליה, שם הן התרבו וחיו, והן מתו כאשר הרקולס הרג אותן כחלק משניים-עשר מעללי הגבורה שלו. יש להן נוצות חדות שהן יכולים לירות על אויביהם, וצואתן רעילה. לוויל לא היה מושג מה זה אומר שצואתן רעילה, הרי מי ירצה לאכול את הצואה שלהן?!
וויל שלף במהירות את קשתו וחציו, שהפעם דאג לשים במקום שבו הוא יוכל לשלוף אותם בקלות, והחזיק אותם בכוננות ללחימה.
פייפר הוציאה את פיגיונה והחלה לצעוק אל עבר ציפורי סטימפליה עד שהן החלו לעוף נמוך יותר ויותר.
וויל כיוון את אחד מחציו ופגע באחת מהציפורים בעוד פייפר שיספה את רגליהן בפיגיונה וגרמה להן לדמם ולהשתגע.
"היי! ציפור!" היא צעקה וכמעט מיד הציפור החלה לעוף כמעט מעליה.
"אולי תבואי לפה, ותתני לי להרוג אותך? בואי" היא אמרה בקול מתוק, ולהפתעת וויל, שהפעם שם לב למה שקורה, היא נחתה והתקרבה אל פייפר, נותנת לה לפצוע אותה ולהפוך אותה לאבק.
'ציפור אחת מתה.' וויל חשב וספר את הציפורים הנותרות. 'חמש ציפורים. אנחנו נצליח.'
וויל המשיך לירות עליהן ללא הפסקה. הוא הצליח להרוג ציפור אחת ולגרום לאחרת לגסוס ולעוף בזיגזגים. הוא היה בטוח שהיה מצליח יותר, אך הן ירו את נוצותיהם עליו ועל פייפר, והם היו צריכים להתחמק מהן, מה שהם הצליחו, אך לעשות בקושי רב.
פייפר הרגה עוד שתי ציפורים, ושיספה לשאר את הרגליים, מונעת מהן לפצוע אותם בעזרת טפריהן החדים.
היא ניסתה להוציא נוצה שהייתה תקועה בקיר הסמטה, וויל הבחין במה שהיא ניסתה לעשות וצעק לעברה "זהירות!", אך היא לא הקשיבה ובכל-זאת הוציאה את הנוצה מהקיר וזרקה אותה אל עבר אחת הציפורים הנותרות, זו שכבר גססה, והיא התפוררה לאבק בעוד פייפר הסתכלה על כף-ידה הכואבת והמגואלת בדם. בדמה שלה.
פייפר לא חשבה שהנוצה תהיה חדה כל-כך מכל עבריה. דמה המשיך לזרום, אך היא רק קרעה את שרוול חולצתה וקשרה אותו במהירות מסביב לחתך.
היא לקחה את פיגיונה בידה השניה, השמאלית, והחליטה לנסות להרוג את הציפור הנותרת בעזרת דיבורה.
"בואי לכאן ציפור." היא אמרה בקול מתוק להפליא.
'הקול הזה לא מתאים לה.' וויל חשב, מודע לאופי המפלצתי של פייפר.
הציפור עפה נמוך יותר והפסיקה לירות לעבריהם.
וויל ירה בה חצים. היא התרסקה והתפתלה על הרצפה, והוא קפץ גבוה, יורה עליה מלמעלה. הוא ראה פנים מעט מוכרות מאחוריה, אך התעלם מהן.
"אתם עוד תשלמו…" היא אמרה בשקט, יורה את אחת מנוצותיה לכיוון וויל, והיא פגע בכתפו.
שדה הראייה של וויל החל להטשטש. פייפר עמדה לידו ומנעה ממנו ליפול, והוא, הוא הסתכל על ציפור סטימפליה, רואה חרב שחורה שנכנסתי ויוצאת מתוך בטנה, ומיד לאחר שהיא התפוררה לאבק הוא ראה אותו. את אותו החצוי מהחלום שלו. את אותו בן-האדס אחריו הם רדפו.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
