ניקו ו-וויל הלכו מספר מטרים מועט עד לבית הקפה. דממה שררה ביניהם בעודם הולכים, והדבר הראשון שאמרו היה למלצרית. זה הרגיש כמו ומן מבוכה נכנסה לתמונה, אחת שהם לא חשבו שיפגשו יחדיו.
רק לאחר שהם התיישבו זה מול זה בשולחן לשניים הם החלו לדבר.
"אז…" וויל היה זה שפתח בשיחה, "למה התכוונת בזה שנמאס לך מאבא שלך?"
"כפי שאתה וודאי יודע, אבי הוא האדס, אל השאול. לו ולאימי נולדו שני ילדים, אני ואחותי הגדולה, ביאנקה. אהבתי אותה בכל ליבי, וכך גם היא אותי. אימנו מתה והיה לנו רק זה את זו בבתי-היתומים.
"כשהייתי בכתה ג' אני ואחותי ברחנו מבית-היתומים. לאחר זמן-מה אדם מצא אותנו, אחד שהתברר כסאטיר, והוביל אותנו לעבר 'מחנה עם אנשים כמונו', כפי שהוא אמר שוב ושוב.
"לאחר שבוע הגענו אל גבעה. הוא אמר שמצידה השני המחנה. באותו שבוע פגשנו במפלצות רבות, אך הצלחנו לברוח מכולן, בכל-אופן, כך חשבתי.
"לפתע קול דמוי פיצוץ נשמע מאחורינו. אישת נחש, גופה התחתון מלא קשקשים ומתפתל בעודה מתקרבת אלינו. הסאטיר צווח, קולו דומה לשל עז, וברח במהירות במעלה הגבעה.
"אני ואחותי נשארנו מול המפלצת, כלל לא יודעים איך להלחם.
" 'אכידנה' המפלצת אמרה.
" 'מ-מה?' עניתי, לא מבין מה רצונה.
" 'השם שלי' היא החלה לענות, 'זו שתהרוג אתכם.'
" 'ניקו! רוץ!' ביאנקה צרחה לכיווני וקפצה על אשת הנחש.
"קפאתי, לא ידעתי מה לעשות. 'רוץ כבר! תברח!' ביאנקה צרחה אלי שוב ואני עשיתי כמצוותה, בורח כל עוד רוחי בי, כל עוד רוחה בה, מה שלא נשאר עוד הרבה זמן לאחר-מכן.
"בגיל 9 הגעתי למחנה עם טראומה. אחרי 7 שנים, בגיל 16, עזבתי את המחנה והסתובבתי לבדי, מתפלל לאבי שיחזיר את אחותי לחיים. מצאתי עבודה ודירה, מי לא אוהב להיות מלצר במקדונלדס?" פני ניקו הוארו ו-וויל לא היה בטוח אם הוא מתכוון לכך ברצינות או בציניות.
"בכל-אופן, לאחר שלוש שנים אביך ואבי רבו ואבי אמר שבתמורה למותך הוא יתן לי את אחותי בחזרה, אך הבנתי שאין בזה טעם." קולו, אשר היה רציני רוב הסיפור, חזר להיות ציני ומתנשא, קול שוויל לא יכל להפסיק לשמוע.
"רגע!" וויל נזכר במשהו שלא נכנס לגרסה של ניקו. "אז למה פייפר שונאת אותך?"
"היא?" ניקו שאל, פרצופו אדיש לחלוטין, "היא פשוט הומופובית, אבל אני אעשה מה שבאלי." ניקו המשיך וכשסיים העיף את שיערו אחורנית בעזרת ידו.
וויל נדהם. 'בחור חתיך+גיי=יאי לי', הוא חשב וגיחך לעצמו בשקט.
"עכשיו, כשאני לא לפני צעדת מוות, אני יכול להחליף לבגדים נורמליים." ניקו אמר והמשיך, "חכה לי כאן, אני אלך לשירותים ואחזור תוך כמה דקות." ניקו אמר, הרים את תיקו מהרצפה והלך לכיוון השירותים.
וויל חיכה לניקו.
וויל המשיך לחכות לניקו.
וויל חיכה לניקו עוד קצת זמן.
לבסוף, לאחר חצי שעה משעממת במיוחד, ניקו חזר אליו, אך בצורה שונה לחלוטין מאיך שהוא חשב.
מכנסיו ורודים וגופיה קצרה מעל גופו הצנום והלבן, מעוטרת בצבעי הגאווה. אחת מעיניו נצצה בצבעי הקשת בעוד השניה אפורה כתמיד. שיערו מוסט הצידה, חושף שיער קצוץ וצבוע בצבעי הקשת בצד שמאל.
'הוא לחלוטין גיי.' וויל חשב בעוד חיוך עולה על פניו.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
