לאחר שהם אכלו, ו-וויל ממש התלכלך לאחר שפרסי-התלוי-באנבת׳ השפריץ עליו משהו כחול, שלאחר מכן התגלה בתור קולה מוזרה בעלת טעם מעט שונה ויותר גרוע.
הם יצאו מיד לאחר שפייפר סיימה לאכול.
"וויל?" היא מיד צעקה, יודעת שיענה לה.
"מה?" וכן, הוא ענה.
ארזת כבר תיק?" היא שאלה עם מבט משתחצן בעיניה.
"כן." הוא ענה בפשטות, לא רוצה 'להסתבך'.
וויל ארז בתיקו מספר דברים. חולצות מחנה, נקטר, אמברוסיה, אוכל, מים, פיגיון קטן, קשתות וחצים (כי פייפר אמרה שהיא תלמד אותו קצת ירי בחץ-וקשת בדרך) ואיזשהו כלי נגינה מוזר שהנער בנשקיה נתן לו לאחר שהוא אמר שהוא יודע לנגן ולשיר. אותו נער גם אמר לו שזה יעזור לו בקרב.וויל חשב שתהיה להם נבואה, אבל לא. הם הלכו סתם לכיוון הכללי בו ראו את אותו בן האדס בפעם האחרונה, או שסתם הכותב/ת העצלן/ית התעצל/ה לכתוב אחת. אי-אפשר לדעת.
לאחר שהם צעדו לא מעט עד לגבול המחנה, הם הזמינו מונית. ככה זה כשמישהי מהמסע היא הבת המאומצת של כירון.
בעודם מחכים למונית ומבטה של פייפר היה תקוע בטלפונה בגלל ש"סוף-כל-סוף אפשר להיות בטלפון", וויל ראה צללית רחוקה בשמיים. בהתחלה הוא לא דאג, ואף התעלם ממנה, אך לאט לאט הצללית גדלה וגדלה, כלומר- מה שזה לא היה, זה התקרב אליהם.
אותו הדבר התקרב אליהם, ו-וויל ממש נבהל. זו הייתה אישה מצומקת בעלת כנפיים ענקיות, טפרים ופה מלא שיניים צהובות ורקובות.
בעוד היצור המזוויע התקרב אליהם, וויל, בלי לחשוב, שלף את הקשת שהייתה בתיקו, ואיתה גם חץ. הוא החזיק את הקשת כפי שתמיד ראה את האנשים בסרטים מחזיקים, כיוון את החץ, ושיחרר.
החץ עף במהירות לעבר המפלצת ופגע בדיוק במקום בו ליבה היה אמור להיות, והיא התפוררה לאבק.
הבלונדיני היה נסער כפי שלא היה לא מעולם. עכשיו הוא הבין על מה שאר החצויים דיברו, ואם עכשיו זה היה מפחיד ודי קשה, אז מי ידע מה יהיה בעתיד?
אולם, פייפר לא שמה לב לדבר, ו-וויל החליט גם לא להגיד לה כלום על זה. הוא לא רצה שהיא תצחק עליו, ואפילו יותר גרוע, שהוא דימיין את זה או שהוא לא היה אמור להרוג אותה. כלומר, להפוך אותה לאבק. וויל לא ידע אם הוא באמת הרג אותה, אך קיווה שכן.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanficטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...