קרדיט על הרעיון לחצי פרק ל- lia_bargad! תודה!
קריאה נעימה💜💙
♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥•♥
לאחר יום וחצי של הליכה והרבה קיטורים וויל נזכר שכל זה היה לחינם, כלומר, יש לו כסף בתיק.
"אני לא מאמין שהלכנו כל-כך הרבה רק בשביל שתיזכר שיש לך כסף" ניקו אמר בעודם יושבים במונית, לאחר שהכתובת נאמרה לנהג על-ידי ניקו.
"כן…" וויל ענה בהיסוס. "סליחה על זה."
"זה לא כל-כך נורא. לפחות עשינו קצת ספורט." ניקו אמר וחייך בעודו מטה את ראשו הצידה ושיערו מסתיר חלק גדול מפניו. בעיני וויל, ניקו היה הדבר הכי חמוד שהוא ראה אי-פעם.
"כל-כך חמוד" וויל מלמל לעצמו בשקט והשפיל את ראשו.
"מה?" ניקו, ש-להפתעת וויל-שמע את מה שהוא אמר, אמר והסמיק מעט.
"כלום." וויל ענה, חייך והרים את מבטו אל עבר עיניי ניקו.
"אל תשקר לי!" ניקו כמעט צעק בחצי כעס חצי מבוכה והרביץ לכתף של וויל.
"אתה פשוט חמוד!" וויל צחק לאחר שאמר זאת, מחייך חיוך רחב ומאושר.
"ת-תשתוק!" ניקו צעק, התיישר במקומו, שילב את ידיו והשפיל את ראשו, בניסיון כושל שוויל לא יראה את פניו ה"בוערות" באדום.
"חמוד!" וויל התקרב לניקו, חיוך מתגרה על פניו. הוא ללא ספק רק ניסה להציק.
"תפסיק" ניקו אמר והרביץ קלות לוויל.
וויל תפס את הידיים של ניקו בידיו והביט לתוך עיניי השני. כמהופנט, הוא קרב את ראשו לניקו בעוד מבטו עובר אל שפתיי השני. באיטיות הוא התקרב עוד ועוד. מבטו רפרף על פני ניקו, מופתע מהיופי שלפניו. רק לאחר שעיניו התקבעו בעיני השני, וויל צמצם את הסנטימטר האחרון, מצמיד את שפתיו לשפתי ניקו וטועם מהן.
בכל חצי שעת הנסיעה הנותרת זה מה שהם עשו. אך, אל דאגה, הם לא עשו דבר מעבר ללהתנשק.
@_@_@_@_@_@_@_@_@_@_@
*מעבר זמן של חודשיים*
"אני לא מאמין שהוא אמר את זה!" ניקו צעק, מתלונן אל אנבת' ש-למרבה ההפתעה-לא הומופובית.
שניהם ישבו תחת עץ במחנה החצויים. ניקו קרא לאנבת' לשם והיא הגיעה, אך רק בגלל שלא היה לה שום דבר אחר לעשות.
"איך הוא מעז להגיד את זה! הוא כל-כך טיפש!" ניקו המשיך לצרוח.
"תפסיק כבר לריב איתו כל הזמן. נמאס לי לשמוע אות מתלונן." אנבת' ענתה. לא, לא נמאס לה שהוא יתלונן. מבחינתה הוא יכול למות. נמאס לה לשמוע אותו מתלונן, כי הוא, משם מה, מאד אוהב להתלונן אליה.
"פשוט תחזור אליו, זה לא כל-כך משנה." היא המשיכה.
"אבל הוא לא יכול להגיד את זה ולחשוב שזה בסדר!" ניקו המשיך לצעוק.
"מה הוא כבר אמר?" אנבת' שאלה, מנסה לגרום לניקו לרדת מגבה כמה שיותר מהר.
"שהוא יותר גיי ממני!" ניקו צעק, לא מודע לכך שריבו מטופש, דבר שאליו אנבת' הייתה מודעת.
"טוב, זה מטומטם. אני הולכת." אנבת' אמרה, קמה לעמידה והחלה להתרחק.
"טוב! תלכי! לא אכפת לי!" ניקו נעמד וצעק לעברה, אך היא אפילו לא הסתובבה לאחור.
"מטומטמת. כולם מטומטמים." ניקו אמר לעצמו ונשען על העץ בעמידה.
"היי" ניקו שמע קול שהוא אהב והרים את עיניו. מבטו התנגש בפרצוף העדין של וויל ובחיוכו המתנצל.
"באת להתנצל?" ניקו שאל בתקיפות.
"כן." וויל ענה ברוגע. "אני מצטער שאמרתי את זה. אתה לגמרי יותר גיי." הוא צחק.
אז, ניקו," וויל המשיך לדבר בעודו כורע ברך בעוד ידיו מאחורי גבו. "התסלח לי?" בעודו אומר את מילים אלה, וויל הושיט את ידיו כלפי ניקו.
"כן!" ניקו צעק ולקח את הדבר שהיה בידיים של וויל…
צ'יפס של מקדונלדס.
"אבל, רק שתדע, סלחתי רק בגלל הצ'יפס." ניקו אמר בעודם הולכים לעבר מרכז המחנה.
"כן, ידעתי את זה." וויל ענה וחייך. סוף-סוף הוא מול אהבת חייו והוא לא מתכוון לתת לו לברוח כל-כך מהר.
YOU ARE READING
סולאנג׳לו או לא?
Fanfictionטוב, אז חשבתי לעצמי:'למה יש סיפורים שלוקחים מפורסמים, כמו bts, וכותבים להם סיפור חיים חדש? שכל מה שנשאר אותו הדבר מחברי להקה זה השם, המראה והשיפ שהכותב.ת אוהב.ת? והכי חשוב-למה יש סיפורים כאלה רק על מפורסמים?' אז החלטתי לכתוב סיפור, שהדבר היחיד שיהיה...
