הנערה בחצות boy×boy

פרק 12

זה לא שקמתי בוקר אחד וצעקתי 'איזה כיף! אני גיי!
רק ההשלמה וההבנה של כל זה קרתה בזמן האחרון, מאז שאני זוכר את עצמי לא מצאתי עניין בבנות, החשבתי אותן בתור חברות טובות אבל זה מעולם לא היה יותר מזה.
אני זוכר שהייתי קטן לא יכולתי להפסיק לחשוב על ילד אחד בעל שיער שחר כפחם וחיוך רחב, הוא היה מאוד חכם ותמיד היה מלמד אותי דברים חדשים.
היינו יושבים בצהריים על הדשא באיזה יער ומשחקים עד הערב.
באותו זמן החשבתי אותו כחבר טוב והיחיד שהיה לי.
במשך השנים התרחקנו יותר, הוא התחיל להסתובב עם שאר הילדים הגדולים שהציקו לילדים קטנים ומפוחדים, ילדים כמוני.
היום אותו ילד שאהבתי הוא לא יותר מאשר ברייד כולקס, הבריון החביב עלי.
היה עוד נער, כשהייתי בן שתיים עשרה. הוא היה הבן של הדייג, הייתי הולך אחריו בעיניים מעריצות בעודו מספר לי סיפורים מוגזמים על ההרפתקאות שטייל עם אביו בים.
הוא עזב אחרי שנתיים את הכפר.
תמיד ידעתי שמשהו בי שונה משאר הבנים האחרים בכפר שלנו, כשהם היו בגיל שבו הם מעדיפים להילחם קרבות בוץ אני הייתי יושב בבית וקורא ספר.
כשהם הגיעו לגיל שבו התחילו להביט לעבר שאר הבנות אני עדיין הייתי עושה ערב שירה בציבור עם אנסטסיה בבית.
לא חשבתי שהאופן שבו הייתי מעט שונה העידה שהנטייה המינית שלי אחרת.
אני מבין שרק עכשיו אחרי שגדלתי והתחלתי להסתכל יותר לעבר הבנים, שהסמקתי ממראה גופו של זאק ומצאתי את עצמי נמשך על גופו.. בטח שלא נמשכתי לזאק! הוא סתם אדיוט מתוק וחבר שלי.
ברגע שהשלמתי עם מי שאני הרגשתי הקלה, האבן שישבה לי בלב במשך השנים ירדה ותחושת המחנק בגרון נעלמה. כמעט.
אני עדיין לא יודע מה אני אמור לעשות, החוק בגלאס קובע שיש איסור על אהבה בין בנים ובין נשים.
אנשים שמואשמים נגד החוק הזה נשלכים לכלא.
זה בדיוק אחת מהסיבות שאני כל כך מתעב בסתר את בית המלוכה, הם מצפים מאיתנו שלא נרגיש, שלא נואהב, שלא נהיה שונים ומיוחדים מהשאר.
סתם עוד רובטים שכפופים להם.
עיני נעצמות בכעס.
אני נזכר בשכן שלנו, גבר חביב רווק שנהג לשמור עלי בתקופות שאבי היה במסעות בעבודה ואמי הייתה מרותקת למיטה.
הוא נהג לספר לי סיפורים לפני השינה ולצייר לי דמויות מספרים שאני אוהב, הוא היה כל כך כשרוני.
תקופה לאחר מכן הוא נלקח לכלא באשמה שראו אותו מתנשק עם גבר בבר.
אני זוכר שהמשפחה שלו עזבה את הכפר שבוע לאחר מכן.
אמי כעסה ששמעה על המקרה, היא הלכה פעם אחת לארמון בנסיון להצדיק את השכן שלנו.
דפיקה בדלת מפרה את המחשבות שלי. "פרינסס? אתה חיי?" קולו של זאק נשמע במעומם מבעד לדלת. "חיי ונושם!" אני צועק לעברו ומתלבש במהירות. והפעם, כשאני יוצא מהדלת אני מרגיש יותר הקלה. אני לא מתכחש למי שאני.
                                            ...
"לא" אני אומר ודריזלדה מושכת בסינר שלי בילדותיות.
"אבל למה?! אני רוצה!" היא אומרת ברוגז, "אסור לי להגניב להגניב עוגת תות לפני הקינוחים בערב!" אני אומר בכעס ומנסה להשתחרר מאחיזתה ולברוח חזרה למטבח אבל דריזלדה מסרבת להרפות.
"אז למה אתה עוד שם בכלל אם אתה לא יכול להביא קינוחים לאחיות האהובות שלך?!" היא אומרת בעצב ורוקעת ברגליה.
היא  רצינית?! מי אמור להיות פה הגדול מבין שנינו?!
"אני שם כי זאת העבודה שלי, ואני עובד בשביל לפרנס את כל מלאי העוגות שלך בחדר! לא בשביל לגנוב עוגות!"אני משלב את ידי ועומד זקוף, לא מוכן לשחרר בעמדתי.
"אני חושב שגמרת להם את כל מלאי העוגות, שמנה" עוקצת אנסטסיה ואוכלת עוד מהלחם שלה.
דריזלדה אדומה שהיא צועקת לעברה
" תשתקי כלבה!".
"הי!" אני קורא בכעס ומשתיק אותן, לא מוכן שהן ידברו ככה אחת לשניה ויזלזלו בגוף הנשי.
דריזלדה מתנדנת על הכיסא ומסננת "אוף" עצבני ואנסטסיה מגלגלת את עיניה ואוספת את שיערה הפזור לצמה.
אני שותק גם אני וחוזר חזרה למטבח, אני פונה לצאת חזרה לשרת את הבנות שקולו של המנהל עוצר אותי.
"ג'ק, קח עשר דקות הפסקה" אומר המנהל ואני פוער אני עיני בהלם, ממתי הוא כל כך נחמד אלי? אני פותח את פי לדבר כשהוא מרים את ידו ועוצר אותי.
"יש לך עשר דקות, אל תגרום לי להתחרט" אומר ויוצא.
אני מהנהן במהירות ופושט את סינרי, לא נעים לי לראות את כולם עובדים קשה בזמן שאני בהפסקה, אבל אני לא מתכוון לבזבז את העשר דקות שלי.
אני יוצא מהמטבח למסדרון, אני לא מספיק לחשוב איפה אני היה בעשר דקות האלה לפני שהרגלים שלי לוקחות אותי בעצמן.
אני מגיע לגינת הארמון, אותה גינה יפה שהראה לי הנסיך לפני מספר ימים.
אני נושם עמוק ונהנה מהרוח הקלה והכוכבים הזוהרים בלילה החשוך.
"היי" אני שומע קול מאחורי וקופץ בבהלה באוויר, ידי נחה על אמצע החזה שלי בבהלה. אני יותר מבוהל כשאני נתקל במבטו של הנסיך.
חשבתי מה יקרה שאראה אותו שוב, אני הרי שונא אותו, לא? אבל הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו זה, פאק.. הוא כל כך יפה באור הכוכבים הזה.
"אתה לא אמור לעבוד?" הוא שואל אותי ופני לובשות גוון ורדרד שאני מאוד מקווה שהוא לא יכול לראות באור העמום שיש.
"א-אני! יש לי ה-הפסקה עכשיו ו-ואני-" אני מתחיל לתרץ ולדבר במהירות שהוא צוחק.
בקולו לא נשמע שום יהירות, הוא צוחק ומביט בי ואני לא יכול להפסיק לחשוב כמה הוא יפה.
כמה שאני שונא להודות בזה, צחוקו גרם לי להרגע ולא להיות מתוח, הצחוק שלו שיחרר אותי.
אני לא שם לב ומתחיל לצחוק איתו, אני אפילו לא יודע על מה.
צחוקינו מפרים את השקט של הלילה. ואני לא שם לב שצחוקו של הנסיך דעך.
"אתה מעניין אותי" הוא אומר ללא הזהרה ואני מתחיל להיחנק, "מ-מה?!" אני שואל בבהלה ולוקח צעד אחורה.
מבטו של הנסיך משתנה במהירות למבט מתוסכל, "לא! רק.. רק אל תתרחק" הוא אומר ואני יכול לשמוע תחינה בקולו.
אני מסמיק ומתקרב את הצעד שלקחתי קודם לאחור.
"אתה כל כך יפהייפה.. אלה" הוא אומר ועיני נפוערות בהלם, מה?! הוא ידע? איך?!
"ידעת כל הזמן?" אני אומר בטעות את מחשבותי בקול והוא מצחקק ומעביר קצוות שיער מאחורי אוזני.
אני לא נרתע מהמגע, להפך, אני רוצה שימשיך.
"זה היה בלתי אפשר לא להבחין" הוא אמר וחייך לעברי, עיניו נוצצות.
זיהיתי שוב את אותו ניצוץ שראיתי קודם, שילוב של אמת ואהבה. לא היה זכר לנער הקשוח והמתנשא שפגשתי קודם.
איך הבחור הזה יכול לבלבל אותי כל כך? פעם אני שונא אותו ופעם.. מוצא אותו לנחמד.
"לא התכוונתי לשקר!" אני מסה להצדיק את מעשי, בתור גבר לבוש שמלה לנשף רווקות. "אני אוהב את השקר הזה" זה כל מה שהנסיך אומר ושנינו שותקים.
דממה שוררת בין שתינו וזה לא נראה שמישהו רוצה להרוס אותה.
לבסוף הנסיך הוא זה ששובר את הדממה. "תצא איתי" הוא אומר בשקט.
אני מסמיק מהאמירה הפיתאומית שלא נשמעה שאלה בקולו.
"אני לא יודע.." אני אומר בשקט והנסיך אוחז בידי, גורם לרטט לעבור בכל גופי ולפרפרים להתחיל לעוף בתוכי.
"תן לי הזדמנות אחת להסביר!" הוא אומר ואני מרגיש שהחומות שהצבתי יורדות, מה הנסיך הזה עושה לי? "תבוא לרציף המזרחי בשעה חמש קרוב לים" זה כל מה שהוא אומר ומתקרב אלי בהיסוס.
אני מרכין את ראשי, לא יודע מה לאמר הוא מנשק על לחיי ברכות שלא נראת מתאימה לו.
"אני אחכה לך" הוא לוחש באוזני לפני שבורח במהירות חזרה לארמון.
לא מצליח לשמור על הגרסה ה'קולית' שלו, אני מוצא את זה לחמוד.
אני לא מספיק לחשוב על מה שקרה שקולות השעון מסמנים על השעה המאוחרת, ולי על האיחור הגדול שלי בהפסקה.

אני כל כך אוהבת את הפרק הזה!
מבין הפרקים האהובים עלי 😁
הפרק היה אמור להיות מפורק לשתי פרקים אבל חשבתי, למה לא? נפנק אותכם❤