הנערה בחצות boy×boy

פרק 20

הוא סוגר את הדלת אחריו בעודו מסתובב עצבני ושלוב ידיים לעברי, "בייב" הוא מדגיש את הכינוי בכעס, "אתה חושב שאתה יכול להעלם לי סתם ככה?"

"א-אני-" אני מנסה להסביר בתנועות ידים מוגזמות שהוא מושך אותי אליו, קובר את ראשו בשקע צווארי.
"ק-קאל?" אני שואל במבוכה והוא לא עונה. "ק-קאל! מה אתה-?" אני מנסה לשאול אותו שהוא גונח בתסכול ומקרב אותי יותר אליו, ידו השמאלית על גבי התחתון וידו השניה קבורה בשיערי.
"אתה מוכן רק פעם אחת לסתום את הפה? אני רק.. אני התגעגעתי אליך" הוא אומר, גורם לי להסמיק ולליבי להלום מהר בחזהי.
"גם אני התגעגעתי אליך" אני אומר לבסוף, מחבק אותו בחזרה בידיים רועדות, הוא שותל נשיקות קטנות על צווארי, עולה לאט לקו הלסת שלי ועוצר ליד שפתיי.
"אתה כל כך יפה" הוא אומר ברוך ומלטף באצבעו את שפתיי, גורם לי להיות מבולבל יותר ממקודם, אני עדין מתקשה להבין את כל הצדדים בקאל, יש פעמים שהוא שהוא מביט בי ברצון לטרוף אותי ויש פעמים שמביט בי כאילו אני הדבר היקר ביותר, זה גורם לתחושה חמימה להתפשט בגופי, גורם לי רק לאהוב את קאל יותר.
הוא מצמיד אותי לקיר החדר ואני יכול לזהות בהצצה חטופה שמדובר בחדר האחסון של האוכל, שקי קמח מוסדרים בשורות ליד ארגזים בגדלים שונים, מתפרסים על גבי רוב החדר, וכתוצאה מכך קאל ואני צמודים אחד לשני מחוסר מקום, לא שיש לי בעיה עם זה.
אגודלו של קאל מברישה את קו הלסת שלי שהוא מביט בי בעיניים נוצצות,  גורם לי ללכת לאיבוד, ללכת לאיבוד בעיניו הכחולות.
אני מרים את ראשי לעבור, מחפש כמו נואש את שפתיו, ולבסוף מוצא אותם.
התחושה של שפתיו על שפתי בלתי ניתנת לתיאור, אני מרגיש שחזרתי חזרה הביתה, למקום שבו אני אמור להיות, ושפתיו מתאימות באופן מושלם על שפתיי, הנשיקה הזו בשונה מהנשיקה במסיבה יותר אוהבת וחמימה, מעבירה את הגעגועים ששנינו הרגשנו בזמן, אני מנסה לעצור את הדמעות שעולות בעיני כשזכרונות מאותו לילה נורא עולות בראשי, את הסחיטה של איידן,  הגברים השתויים, אני רוצה לספר לו הכל, אבל אני לא יכול, לא עכשיו.
"ג'ק?" דפיקות נשמעות מעבר לדלת, גורם למבטו של קאל להתכווץ בכעס, אני מוצא את זה לחמוד.
"כ-כן?" אני שואל, לא רוצה להתנתק מקאל, לא יכול להתנתק ממנו.
"אתה בסדר? מה הנסיך רוצה?" שואל זאק ואני, עם כמה שאני אוהב את זאק, רוצה רק לנעול אותו באיזה חדר, לבחור יש נטיה להפריע ברגעים הכי חשובים.
"אני יוצא" אני עונה לו, לא מפספס את המבט המאוכזב שעל פניו של קאל. אני ניגש לפתוח את הדלת שידו של קאל עוצרת אותי.
"לא סיימנו כאן" הוא אומר, אני מהנהן לעברו והוא מניח את ידו על ראשו בתסכול, "התכוונתי ש.. תכננתי לדבר איתך על הכל אבל ברגע שראיתי אותך, אני.. אני יודע שזה לא אחראי שתפסתי אותך מול כולם, ואני לא רוצה שתחשוב שאני רוצה לראות אותך כל פעם רק בשביל לנשק אות-" אני מניח יד על שפתיו בעדינות ומשתיק אותו, שולח אליו חיוך אוהב.
"אני יודע למה התכוונת קאל, אני רק צריך לסדר כמה עניינים עם זאק ואני אחזור, ש לנו הרבה על מה לדבר" אני אומר ועולה על קצות אצבעותי, מניח נשיקה עדינה לשפתיו.
                                        ...
סוף סוף אתה עונה! כבר פחדתי שהנסיך אכל אותך או משהו" אמר זאק, אומר את המשפט השני יותר בשקט, שקאל לא ישמע.
אני סוגר את הדלת אחרי, מחליט לא לצחוק על החלק של ה'אכל' שאכן קרה, אולי שונה ממה שזאק התכוון אליו, אבל קאל בהחלט 'אכל' אותי.
"הוא רק רצה לברר כמה דברים בקשר לנשף" אני משקר, שונא את עצמי על כך.
"אתה לא חושב שהוא לוהט?" שואל זאק בגיחוך ומרים גבה בשעשוע.
פני מאדימות למרות שבליבי אני מסכים איתו, "אתה רציני?! אתה יודע שזה אסור.." אני אומר, עצב מתגנב לקולי.
זאק מגלגל את עיניו, "חשבתי שדיברנו על זה, אין בזה שום דבר רע" הוא אומר ואני מסכים עם מילותיו, "אני יודע.. אבל-" אני מנסה להסביר לו בדרך שלא תגרום לי לצאת רע בעיניו אבל דרך שגם לא תסבך אותי.
דלת המחסן הנפתחת משתיקה אותי, קאל צועד משם באדישות, זאק דוחק בי את מרפקו ואני משפיל את מבטי, אני שמח שלמרות החוק זאק מקבל כל אדם לא משנה מה הנטיה המינית שלו, אבל הוא חייב להפסיק להביך אותי ככה!
קאל שולח לי מבט קצר, על פניו חיוך קטן ואני מחייך אליו בחזרה.
"אלה!" צעקה מפלחת את האוויר ואני קופא במקומי, בחורה ג'ינג'ית ארוכת שיער מתקרבת אלי שעל פניה חיוך ענקי.
אני לא מספיק להגיב שהיא מוחצת אותי בחיבוק, חזהה מוצמד לפני.
קאל קופא במקומו גם וזאק שולח לעברי מבט מבולבל, "לא חשבתי שאפגוש אותך פה!" אומרת ג'סיקה בחיוך, ששמה לב שאני לא מגיב היא מחייכת במבוכה, "אוי, הפרעתי לך בדייט שלך? אני מצטערת" .
אני קופץ על ההזדמנות, "זה בסדר!" אני צועק בקול הגבוה ביותר שהצלחתי לגייס ומשלב את זרועי בזרועו של זאק ההמום, "בדיוק הוא התכוון ללוות אותי החוצה, אני חייבת לזוז" אני אומר ומחייך אליה, מתעלם מהלחץ המתחיל להתפשט בגופי.
"נחמד, והדרך שבא שפכת את היין על איידן האדיוט הזה היה אדיר! אני שמחה שהפסקת לצאת איתו, מגיעה לך טוב מזה" היא אומרת וקאל ממשיך להביט בי, לא! לא! לא!
עד כמה שג'סיקה מצאה חן בעיני, עכשיו זה הזמן הכי גרוע לדבר בו, חוץ מזה, עדיין קשה לי לעכל שדריזלדה ומרינדה, שמכירות אותי שנים לא זיהו אותי בתוך 'אלה', וג'סיקה, שאני מכיר כמה ימים ופגשתי רק פעם אחת הצליחה לזהות אותי מבלי השמלה והאיפור.
"את צודקת" אני אומר שוב ומהנהן, ג'סיקה מחייכת בהתנצלות לזאק פעור הפה, חושבת שהיא מפריעה לדייט שלנו. "זוכרת את הבחור שישבתי איתו באותו יום במסעדה?" היא שואלת אותי ואני מהנהן שלראשי עולה תמונה של הבחור הנחמד שישב ליד ג'סיקה.
היא מחייכת ומראה לי את גב ידה, שטבעת יהלום ענודה על האצבע שלה. אני מכסה את פי בידי בהתרגשות.
"אני כל כך שמחה בשבילך!" אני אומר שהיא מחייכת באושר, מחבקת אותי שוב ומנופפת לשלום, יוצאת מהמסעדה.
אני שקוע בשמחה על כך שג'סיקה מצאה מישהו שהיא אוהבת והתארסה לו שאני אפילו לא מבחין בידי השלובה בידו של זאק ההמום ובמבטו של קאל.
"מ-מה?" זאק שואל בחוסר הבנה, אני תופס בידו ומושך אותו לעבר המדרגות,  "אני אסביר אחר כך" אני מסמן בשפתי בחוסר קול לקאל שמנסה להבין מה קרה וגורר את זאק לחדרו, אני כל כך מפחד ממה שקאל עלול להבין, אני הייתי אמור להיות זה שיספר לו, ועכשיו מאוחר מידי.. נמאס לי כבר לשקר, לשקר לאנשים שאני אוהב. אני מביט בזאק, יש לי הרבה להסביר.

בבקשה אל תשנאו את ג'סיקה, היא מדהימה, פשוט חסרת טאקט.

תודה תודה תודה!!
בחיים לא חשבתי שאגיע למעל אלף הצבעות! הכל בזכותכם❤
אני מאוד מעריכה את זה❤