הנערה בחצות boy×boy

פרק 8

לחץ.
זאת התחושה הראשונה שאני מרגיש כשאני נעמד למול הארמון הגדול והמפואר.
הוא נראה מעט שונה מהערב, באור היום אפשר לראות את את זכוכיות החלונות נוצצות, הנהר הזורם לצידו של הארמון מנצנץ גם הוא לאור השמש, כל אלה משווים לארמון מראה זוהר יותר משכבר היה.
השמש כבר באמצע השמיים כשאחרון העובדים נכנס לארמון.
הקול הראשון שאני שומע שאני נכנס לארמון הוא קולות צחוק מעורבבים עם קולות נקישת הסכום על הצלחת.
אני מצליח להבחין לרגע חטוף בנערות היושבות בשולחנות מהודרים, מדברות ואוכלות.
המנהל מכנס אותנו למעגל כשאנחנו מגיעים למטבח.
"כולם להקשיב!" קולו מתנשא מעל כל הדיבורים והחיוכים המתוחים והמתרגשים. "אני רוצה לעבור על כמה דברים לפני שנתחיל לעבוד!" הוא קורא ונעמד על כיסא כדי שכולם יוכלו לראות אותו.
"המסעדה שלנו אחראית על ארוחות הערב! אנחנו עובדים ב"שיתוף פעולה" עם שני המסעדות האחרות. ולכן, אנחנו צריכים להיות הטובים ביותר! זה ברור?!" הוא צועק ומלמולי הסכמה נשמעים משאר הקהל.
"אני לא רוצה לשמוע על אף אחד שמתעצל! עכשיו, כמה כללים להתנהלויות עם משפחת המלוכה ושאר הבחורות ששהות כאן" אומר המנהל ואני מתקרב מעט כדי לשמוע טוב יותר.
"אם ובמקרה יצא שנפגשתם עם אחד ממשפחת המלוכה או השרים, תשפילו מבט, תענו בקול ברור, אל תשאלו שאלות ואל תתווכחו! תזכרו לקוד בסוף ותלכו מהמקום בשקט.
אני לא רוצה לשמוע על אף פעילת חריגה שביצעתם לידם! צוות המלצרות, כשאתם מגישים אוכל לנערות תשתדלו לחייך ולא לפתוח שיחות איתן! במשך הימים הבאים אתם תשנו בחדר שהוקצב לכם עם עוד שני שותפים באגף השינה של המשרתים.
עכשיו! להתפזר! יש לנו הכנות לארוחת הערב!" כשסיים המנהל פנו כל אחד לעיסוקיו.
זאק משך את ידי והוביל אותי למסדרון הכניסה.
"אנחנו לא צריכים לעזור?" אני שואל אותו בחשש.
"שטויות! אני חושב שעדיף לכולם בלעדינו.. חוץ מזה, נצליח להתחמק. אבא שלי לא ישים לב".
אומר זאק ומחייך חיוך מרוצה.
"א-אבא שלך?" אני שואל מבולבל וזאק בתגובה רק מצביע לעבר המנהל שהיה עסוק בלהטיף לשותפי הצלחות.
"רגע, המנהל הוא אבא שלך?!" אני שואל המום, אין בינהם דמיון. זאק מושך בכתפו ומצחקק.
"עכשיו, לא תרצה לנצל את השעה הקרובה לצפות בבנות מפלרטטות עם הנסיך?" הוא שואל אותי עם חיוך זדוני על פניו ומושך אותו לעבר האולם הראשיי לפני אני מספיק להתנגד.

אז ככה מצאתי אותי, נגרר בעקבות צרפתי משוגע לעבר סופי הקרוב.
הדבר היחיד שרציתי להימנע ממנו הוא הנסיך, ואני די בטוח שבהייה בו בחשאי בצדי המסדרון הוא לא בדיוק 'להימנע''.
שהתקרבנו לפתח העולם הראשי התחלתנו לשמוע קולות צחוק.
מספר נערות בשמלות נשף עמדו ליד שולחן הכיבוד ודיברו בינהן.
מבטי נעצר על נערה חומת שיער הלבושה שמלה אדומה מנצנצת שצחקה בקול עם עוד מספר בנות.
הנערה מבחינה בי גם וחיוך גדול נפרס על פניה.
אני כבר צופה מה עומד לקרות. אני תופס בידו של זאק ומסתובב כדי לנסות לברוח במהירות לפני שקולה של דריזלדה נשמע בכל האולם. "ג'קי!" צורחת הנערה הגבוהה לפני שאוחזת בשולי שמלתה ודוהרת לעברי.
אני קופא במקומי שכל הנוכחים בעולם מביטים לעברי פתאום.
אני סוקר בעיני את האולם ומחפש בעיני את הנסיך, מתפלל שלא הבחין בי. למזלי הנסיך המבולבל עמד בסוף האולם והביט בשאלה לעבר הנוכחים, לא מבין מה קרה.
אני נושם בהקלה עד שלפתע נערה צווחנית נופלת עלי בחיבוק.
"ג'ק!" היא מחבקת אותי בדרמטיות.
ושותלת נשיקות חזקות על מצחי. דריזלדה נוהגת להביע חיבה כזאת לעברי כשהיא מתרגשת, שמחה או שלא נפגשנו הרבה זמן. זאק מגחך לידי, חברה שלך?" הוא שואל אותי.
"אחות גדולה" אני עונה ומרחיק את דריזלדה ממני.
עכשיו כשהיא נעמדת לידי אפשר לראות שהיא גבוהה ממני בסנטימטרים אחדים, בכל זאת, היא קיבלה את הגנים של אמא שלה. ברגע שעיניה הכהות של דריזלדה נפגשות בעיניו החומות הבהירות של זאק היא משתנה במהירות מדריזלדה הצווחנית שמתנהגת כמו ילדה בת חמש לדריזלדה הפלרטטנית.
"וואו.. ג'ק, לא אמרת לי שהכרת צרפתי חתיך" היא  אומרת ומחייכת חיוך מפתה.
עיני נפערות בחוסר אמון. היא רצינית? עכשיו?
זאק מחייך לפני שאומר במבטאו הצרפתי "וואו ג'ק, לא אמרת לי שיש לך אחות מהממת" .
אני פוער את פי בחוסר אמון.
גם הוא? הוא רציני? כמה חוסר טאקט יש לשני אלה?!
דריזלדה רוכנת קצת יותר מידי לכווונו של זאק ומעפעפת בעיניה.
"מה דעתך שהאחות המהממת והצרפתי החתיך יצאו מתישהו?" היא שואלת את זאק ומלטפת את הלחי שלו.
אני מתחיל להשתעל בהיסטריה, 'מה לעזאזל?!'. אני סוקר את האולם בנסיון למצוא את אנסטסיה שתעזור לי. עיני נפגשות עם עיניו של הנסיך, שמביט בי בריכוז מלא.
ליבי מתחיל לפעום מהר ואני מרגיש פרפרים בבטני.
אני מסמיק ומשפיל מבט לרצפה.
בינתיים דריזלדה מספיקה להגיד עוד משהו פלרטטני לזאק וחיוכו מתרחב ולא נראה שמפריע לו לפלרטט עם אחותי הגדולה מול כל הנערות והנסיך בנשף שמטרתו למצוא לנסיך ארוסה.
אני פותח את פי ומתכוון לחסוך מהעיניים התמימות שלי את המראה של אחותי וחבר שלי אוכלים אחד את השני בעיניים.
אני פותח את הפה כדי לעצור אותם אבל צעקה אחרת משיגה אותי.
"מה לעזאזל אתם עושים פה?!" צרח המנהל מטר לידי.
זאק ואני קפאנו במקומנו.
"אוי לא.." מלמלנו בתיאום מושלם. 
המנהל, על אף שנמוך מזאק וממני באופן ברור תפס בשני צווארוני החולצה שלנו וגרר אותנו אחורה.
גם הוא לא שם לב שכולם עדיין בוהים בנו.
אני מתחיל לחשוד שיש בעיה במשפחה הזאת.
"זאק! ממך אני לא מתפלא.. אבל ג'ק! חשבתי שאתה ילד טוב" הוא אומר בטון מאוכזב ומוריד את טונו, כנראה שם לב שהנסיך מביט בנו.
אני מתחיל להאדים כמו בכל פעם. "סליחה! זאת אשמתי! התכוונתי ל-" אני מחיל להתנצל שקולו של זאק קוטע אותי. "אני גררתי אותו לכאן!" הוא אומר לאביו.
המנהל מזעיף את פניו ומקרב את שפתיו לאוזנינו.
"לא מעניין אותי מי גרם לזה" הוא מסננן, "שניכם נשארים לתורניות מטבח וניקוי בלילה!" הוא אומר ומיד מעלה על פניו חיוך תמים לעבר הנסיך, מתעלם מהמבטים ההמומים והמדוכאים שלנו.
המנהל מושך אותנו מחולצתנו לעבר המטבח.
לא לפי שזאק מקבל נשיקה באוויר מדריזלדה ואני מבחין במבטו המוזר של הנסיך שהוא מביט בי.

תודה אהובים!!❤❤❤
משמח אותי לראות את זה❤