הנערה בחצות boy×boy

פרק 11

הזמן קופא.
שנינו מביטים אחד בשני, עיניו של הנסיך סורקות את פני ומתעכבות מעט על שפתי הנפוחות.
אני ממשיך להביט בנסיך, לא משנה כמה אני רוצה להפסיק אני לא יכול.
אנחנו כל כך קרובים שאני יכול להריח את ריחו, ריח מנטה עדין אני חושב שמצאתי את הריח האהוב עלי.
עכשיו שאנחנו קרובים יש לי הזדמנות לסקור את פניו מקרוב, אפו ישר, יש לו עצמות לחיים גבוהות ועור בהיר ונקודת חן צצה בכל חיוך ואני אפילו מצליח להבחין בנקודת חן קטנה מתחת לשפה התחתונה.
ולבסוף אני אוזר אומץ ומביט בעיניו, פרפרים מתחילים להשתולל בבטני שהוא מביט בי כאילו אני האדם החשוב ביותר לו כאן בחדר.
ליבי מתחיל לפעום במהירות שאני מבחין בהבעה על פניו של הנסיך, עיניו נוצצות וחיוך חם מבצבץ על פניו.
במשך כל חיי החשבתי את הנסיך בתור שחצן מתנשא, הוא גם הוכיח את עצמו בכאחד כזה בנשף, שבחן את שאר הבנות בחיול מתנשא.
אבל עכשיו כל מה שיכולתי לראות היה פניו האמיתיות וחסרות כל העמדת פנים שיש, וזה מה ששבה אותי.
אנחנו מתקרבים אחד לשני, מוחי ממזמן הפסיק להקשיב לקולות ההגיון.
והדבר היחיד שאני חושב עליו עכשיו הוא כמה אני רוצה את שפתיו על שפתי, אני תוהה איך זה מרגיש להעביר את ידי בשערו השחור, הוא נראה כה רך למגע.
הוא פותח את פיו לאמר דבר שהוא אבל צעקה מנפצת את הבועה השקטה והחמה שנכנסו עליה.
גבר בשנות השלושים לחיו בלבוש משרת ממהר לעבר הנסיך ואוחז בידו על מנת לעזור לנסיך לקום.
אני לא בן אדם אלים, אין לי יצרים אלימים אבל באותו שניה הדבר היחיד שרציתי לעשות הוא להחטיף לאדם הזה על שהרחיק את הנסיך ממני.
הנסיך מתרוממם ומנקה את בגדיו, הוא מביט בי שוב אבל מבטו שונה, עיניו הכחולות קפואות ואותו חיוך מנומס ולא אמיתי פרוש על פניו,
אין  זכר לאותו אדם שראיתי קודם.
"אתה בסדר?" הוא שואל ותופס ותופס בידי, ברגע שבו ידי נפגשת בשלו אני מרגיש שוב את אותה תחושה חמימה, אבל מחליט להתעלם ולדחוף אותה הרחק ממני. הנסיך מושך אותי לעמידה ואין שום רמז לעדינות בתנועותיו.
אני מתכווץ בתוך עצמי.
המשרת מאחורי הנסיך מסמן לי בראשו כשאני נזכר בכללי ההתנהגות עם בני המלוכה.
אני משתחווה באופן מגושם למדי, אין שום רמז לכבוד בתנועתי.
אני מתעב את כל הכבוד הרב שאנחנו צריכים לספק לבני המלוכה, הם לא נעלים משאר האנשים, הם לא ראויים לכבוד שאנחנו נותנים להם ובעיקר לא הוא.
מבטי מצטלב עם מבטו של הנסיך ואני כועס, הוא מחייך לעברי חיוך מתנשא, כאילו אני לא יותר מחתיכת אשפה, אני לא מאמין איך אדם יכול להשתנות בכזו מהירות.
רק לפני דקה הביט בי במבט אוהב ועכשיו הוא מגחך מעלי בהתנשאות.
עכשיו אני בטוח, אני שונא אותו.
                                          ...
"מה קרה לך שם?" שואל אותי זאק בדאגה לאחר שעה שאנחנו נפגשים ומתחילים לאסוף כלים מלוכלכם מהשולחנות לערמה מסודרת, שאר הבנות כבר נמצאות באיזה נשף מטופש שהנסיך המטופש ארגן שוב.
אני נאנח ומביט בו "זאק, אני באמת שמח שאתה דואג לי א-אבל אני לא רוצה לדבר על ז-זה.." אני אומר והוא רק מהנהן לעברי וגבותיו המכווצות בדאגה עדיין באותו מצב. אני מעריך שהוא מכבד את בקשתי.
לבסוף אנחנו מסיימים וחוזרים לחדרנו, השעה עכשיו שתיים בצהריים ויש לנו זמן לנוח מעט לפני המשרמת הבאה שלנו בערב. כשאני נכנס לחדר אני נזכר ברגע המביך שקרא לנו בבוקר ומסמיק מעט, עיני מחפשות אות אותו הבחור שראה אותנו אבל אני לא מוצא.
"מחפש את איידן?" שואל אותי זאק ואני מביט בו מבולבל, מי?
"השותף לחדר.." הוא מסביר בקצרה ומתישב על מיטתו.
אז קוראים לו איידן.
"הוא לא אמור להיות כאן?" אני שואל את זאק והוא מפהק בצורה חמודה ומסמן בראשו לשלילה. "הוא כמעט אף פעם לא בחדר, הוא לא טיפוס ידידותי במיוחד" עונה נשכב על המיטה בעייפות.
אני מצחקק, יש משהו בדבריו.
"ישנים?" אני שואל אותו, "ישנים" הוא עונה לי ומניח את ראשו על הכרית.
תוך דקה אני שומע נחירות קטנות מצידו שמעלות חיוך על פני.
.אני מוותר על הנסיון לנוח וממשיך להריץ במוחי את כל אירועי הבוקר, שוב ושוב.
                                             ...
השעה כבר שש שזאק מתעורר ומוצא אותי יושב במיטתי ומתעסק עם שיערי, שקוע במחשבות.
הוא מפהק ומתרוממם ממיטתו, מנתק את חוט המחשבה שלי.
"המשמרת מתחילה עוד מעט" הוא מציין ומעביר יד בשיערו החום. אני מהנהן ובורח לחדר האבטיה הקטן שזאק מוריד את חולצתו, לא רוצה לחזור על אותו מקרה.
אני מתישב על הרצפה וטומן את ראשי בין ידי. אני באמת לא יודע מה קורה לי, אני מובך שגבר מתלבש לידי, אני לא נמשך לבנות ואף פעם לא אתהבתי באחת מהן או נמשכתי עליהן פיזית ואני מרגיש צורך לנשק את הנסיך.
עיני נפערות שההבנה מכה בי, אני מתרומם במהירות וראשי נתקע במסף שמעלי בקול חזק. אני נופל על הרצפה אבל לא מייחס חשיבות לכאב יותר.
אני- גיי?
" אתה בסדר?!" קולו המודאג של זאק נשמע מאוחר הדלת. "כ-כן!" אני צועק לעברו וטומן את ראשי בין ידי.

Please don't kill me