מעניין אם הוא השתנה. מה הוא יגיד לי? הוא זוכר אותי? הוא יגיד סליחה? בטח שהוא יגיד סליחה.. אין סיבה שלא.
אני בטוחה שהוא יגיד סליחה. אני צריכה לשמוע את זה.
אני אכנס, הוא יתנצל, נעבוד, ונגמור עם הכל.
ראיתי אותו יושב בשולחן, רגליים פסוקות, הוא מחזיק את הקפה שלו על הברך ועסוק באייפון. הידיים שלי מזיעות ואני לא יודעת איך אני אמורה להתנהג.
"היי," אמרתי בשקט והוא התסכל למעלה. הוא כיווץ את שתי הגבות שלו ביחד.
"אני מכיר אותך?" מה? הלב שלי שקע.הוא באמת לא זוכר אותי? בשיא הרצינות? אולי זה עוד אחד מהמשחקים החולניים שלו, אני לא יכולה לדעת.
"אממ. כן, אני" הוא קטע אותי. "אה כן." ידעתי שהוא צוחק, איך הוא לא יזכור אותי ?
"המעצבת החדשה שלנו. רוזליה. נתחיל בעבודה." הוא אמר בגסות. מה?
הוא שלח את היד שלו קדימה כדי ללחוץ את שלי, ונרתעתי. אני לא יודעת אם אני אתרגל ללהיות סביבו אחרי הכל. אחרי הכל אני סובלת מזה בשגרה היום יומית שלי, אני חייבת להתרגל, אין לי ברירה אם אני רוצה את העבודה.
"רוזליה. רוז.." "אותו דבר. את תזוזי או מה?"
הוא באמת לא זוכר? אותי, את ההתעללויות שעברתי בגללו? אולי זה עדיף ככה? עדיף שאני אולי אשחק עם מה שזה לא יהיה ואני אזרום עם זה.
"אהה.. אממ כן. אנחנו צריכים למצוא לך תלבושות לסיבוב ההופעות. תספר לי קצת מה אתה אוהב."
"מה אני אוהב? מה את הפסיכולוגית שלי? תראי לי מה יש לך אני אגיד לך מה אני רוצה." הוא לא נחמד כל כך לאנשים שהוא כביכול הכיר לפני דקה.
"אל תסתכלי עליי." הוא לקח לגימה מהקפה שלו.
ניערתי את הראש ופתחתי את המחשב. בדרך כלל הייתי חושבת על משהו חכם להחזיר לו, אבל אני לא מסכנת את העבודה החדשה שלי. לא בגללו.
לקחתי שנייה לבחון את מה שהוא לובש, חולצה קצרה לבנה צמודה וג'ינס שחור צמוד.
נכנסתי לקטלוג של הג'ינסים הצמודים אבל הוא התחיל לדבר.
"יודעת מה, עזבי. תשלחי לי את הכל אני אבחר לעצמי מה ללבוש. אף אחד לא צריך לדעת על זה." הוא קם מהשולחן וזרק שטר של עשרה פאונדס על השולחן ויצא מהבית קפה.
מאוחר יותר בערב לו התקשרה אליי לשאול איך היה היום הראשון שלי ב'עבודה'.
"היה מעולה, הם כולם נורא נחמדים.. נהניתי לשבת איתם ולדבר איתם," החלטתי לשמוט את החלק עם הארי.
"אני כל כך שמחה לשמוע. תגידי, מה עם הארי? אני מקווה שהוא לא עשה בעיות. אני יודעת שהוא יכול להיות חצוף ולא נחמד לכולם, הייתי רוצה להגיד לך שזה משתנה ברגע שמכירים אותו, אבל זה לא יהיה נכון. אני רק יודעת שיהיה בסדר, אני מבטיחה."
אז כנראה שבלי שאמרתי לה היא גם ככה יודעת.
זה קצת מנחם אותי לדעת שהוא לא מתנהג ככה רק אליי, אלא לכולם.
"לא, זה בסדר באמת. הכל בסדר, אני פשוט לא יכולה להתחיל כבר לעבוד באמת, "
דיברנו עוד כמה וניתקנו את השיחה.
YOU ARE READING
My Bully - H.S Hebrew
Fanfictionכנסו ותגלו מה קורה לרוז כשהיא נאלצת לעבוד עם הביריון שלה..
