"אל תזוזי." גלגלתי את העיניים, ועמדתי עם התפוח מעל הראש שלי, מנסה למצוא שיווי משקל.
הוא שוב זרק את כדור הספוג שלו, ופגע בדיוק בפנים שלי בפעם השלישית.
"אתה עושה את זה בכוונה!" אמרתי בעייפות והוא אסף את הכדור לידיים שלו.
"לא אני לא!" הוא צחק והתכוון לזרוק את הכדור שוב.
"כן אתה כן! אני לא זזה סנטימטר עם התפוח על הראש שלי אתה אפילו לא מנסה לפגוע בו." לקחתי את התפוח ושמתי אותו בסלסלת הפירות.
"מי אמר שהמטרה שלי הייתה התפוח? הוא רק היה שם כדי שלא תזוזי." הוא צחק כל כך חזק עד שפחדתי שהוא יצחק החוצה ריאה.
בעצם, קיוויתי שהוא ישתעל ריאה בגלל שספגתי מכות בפנים מכדור.
"אתה דפוק." מלמלתי והלכתי לשבת בסלון, עייפה מהמשחק הלא הדדי הזה.
"דפוק שאת אוהבת." הוא המשיך לצחוק והתיישב לידי, רק כדי לגלות שאני לא צוחקת.
האמת, שזה כן היה חצי מצחיק אבל אני לא אתן לו את הסיפוק ואצחק.
הנדתי בראשי.
"דפוק שאוהב אותך?" הוא שוב ניסה עם חיוך דבילי על פניו.
שוב הנדתי בראשי.
"את לא יכולה להגיד לי אם אני אוהב אותך או לא."
"אני יכולה לעשות מה שבא לי."חייכתי והוא חייך בחזרה בהקלה.
"נעשה את זה פייר, את תחזירי לי." הוא הציע.
"אוקי, אבל אני בוחרת לאן לזרוק. וזה לא לפנים."
"אין בעיה." הוא הנהן והושיט לי את הכדור.
הוא נעמד וחיכה שאני אזרוק אותו.
זרקתי אותו ופגעתי בדיוק איפה שרציתי.
"רוז!" הוא צעק והחזיק את המפשעה שלו בכאב.
"זה לא היה כזה חזק." צחקתי כשהוא לקח את הכדור וזרק אותו בחזרה עליי.
"כן זה כן." הוא ניסה לדבר אבל השתנק בהגזמה. זרקתי חלש, הוא פשוט נקבה.
"למה עשית את זה?" הוא החזיק את היד שלי, ולחץ אותה חזק.
"החזרתי לך." הוא הידק את האחיזה שלו, מכאיב לי.
"זה היה חזק מדי." הוא מחץ את היד שלי, וגרם לי לזוז ממנו מהר אבל הוא לא אפשר את זה.
"די, זה כואב לי." ניסיתי לשחרר את האצבעות שלו מהיד שלי, אבל הוא לחץ אותה ללא רחמים וסובב אותה.
"די!" צעקתי והוא בעט ברגל שלי, גורם לי ליפול על הרצפה.
"זה לא היה כל כך נחמד רוזי." הוא שחרר אותה, והתקדם לעברי.
זזתי לאחור על הרצפה, נדחקת לפינה.
"די," הרגשתי דמעות מתגלגלות על הלחיים שלי, והנשימה שלי כבדה.
למה שהוא ירצה לפגוע בי.
היד שלו נלקחה לאחור בתנופה, והוא הניף אותה לעבר הלחי שלי.
קמתי בבהלה מהמיטה, תופסת את הפנים שלי בין שתי כפות הידיים שלי.
"אלוהים," מלמלתי בוכה, מזיזה את השיער מהפנים בהיסטריה.
אני מפחדת. אני יותר ממפחדת. אני מפחדת לחזור לישון, אני מפחדת לראות את הארי, אני מפחדת מעצמי, אני מפחדת מהכל.
מה לעזאזל חלמתי הרגע?
זיכרון מושלם מאחת הפעמים שלנו ביחד הפך בשנייה אחת לסיוט מרתיע, שגורם לראש שלי להתפוצץ מכל כך הרבה רגשות מעורבבים יחד.
הסתכלתי על היד שלי בהיסטריה, רואה שום דבר חוץ מצלקות ישנות. אין שום סימן למה שהארי עשה בחלום, ואני סתומה שבדקתי אפילו.
ניגבתי את הדמעות וקמתי מהמיטה, הולכת לסלון. אין מצב שאני חוזרת לישון, אני מפחדת שוב לחלום חלום בסגנון הזה.
השעה שלוש לפנות בוקר, ואני מחפשת בקבוק אלכוהול בארון המטבח שלי.
כלום.
כבר סיימתי את הכל?
הוצאתי את הפלאפון שלי, והתקשרתי לבן אדם שאני יודעת שיש לו אספקה שלמה של אלכוהול.
"היי רוזי!" אמבר ענתה עם קול צפצפני.
"היי אמבר. איפה את?"
"בבית שלי. אנחנו יושבים פה כמה חברים. את רוצה לבוא?"היא הציעה.
"אממ.. את יכולה לקחת אותי?"
"בטח, תני לי עשר דקות אני אצלך."
YOU ARE READING
My Bully - H.S Hebrew
Hayran Kurguכנסו ותגלו מה קורה לרוז כשהיא נאלצת לעבוד עם הביריון שלה..
