"רגע, למה כולכם עם המזוודות שלכם?" שאלתי אותם בבלבול.
"למה אתם לא עם המזוודות שלכם?" ליאם שאל בחזרה.
"לא אמרו לנו לארוז," הארי ענה. "פול!" הוא צעק, ופול מיהר לכיווננו.
הוא הסתכל על כולם, ואז בחזרה עליי ועל הארי. "תעלו לחדר שלכם, אתם נשארים פה עוד שלושה ימים. אתם תגיעו בדיוק כמה שעות לפני ההופעה הבאה." הוא ביקש ממנו.
"עוד שלושה ימים?"
"עוד שלושה ימים. ואתם הולכים להסתובב בחוץ במשך כל הזמן הזה. מארק, ג'יימי וקייל יישארו איתכם. תיפרדו מכולם ותעלו בחזרה למעלה, ניפגש בערב." הוא עדכן אותנו, ונעלם בחזרה לקבלה של המלון.
***
"אני לא מאמין שאסור לנו להישאר בחדר עד שנצטרך לעוף מפה," הארי נאנח, ונשכב במיטה לידי.
"אני יודעת.. אין לי כוח לקום ולהסתובב עכשיו." נשכבתי על הצד שלי, להסתכל על הארי.
"יש לנו עוד..שעתיים בערך עד שנצטרך לצאת. מה בא לך לעשות בינתיים?" הוא תפס חלק קטן מהשיער שלי, וסובב אותו בין האצבעות שלו.
"לישון." מלמלתי.
"אבל אז את לא תירדמי בלילה וידפקו לך השעות. בואי נעשה משהו אחר להעסיק את עצמנו." הוא חייך, והתגלגל לשכב ישר מעליי.
"ממש לא," צחקתי וגלגלתי אותו מעליי.
"טוב נו אז בתנוחה אחרת," הוא גלגל את העיניים שלו, וגלגל את הגוף שלי מעל שלו.
"ממש לא." שוב הדגשתי, וחזרתי לשכב על הגב שלי.
"את מעצבנת," הוא נשף.
"גם אתה." חייכתי בציניות, ומשכתי מעליי את השמיכה.
"בוא נראה סרט או משהו,"
הפלאפון שלו צלצל, והוא שלף אותו מהכיס האחורי שלו.
"מה?" הוא שאל.
"לא, אנחנו נשארים בחדר. אין לנו כוח." הוא דיבר.
"כי היא עייפה! אנחנו עייפים," הוא תיקן את עצמו, הלחיים שלו נצבעות בורוד בהיר.
"ביי." הוא ניתק, וזרק את הפלאפון על השידה.
"מי זה היה?"
"פול, הוא רוצה שנסתובב בעיר." הוא קבר את הפנים שלו בכרית.
"אין לי כוח," נאנחתי ונשכבתי בחזרה על המיטה.
"רוצה שנראה את הסרט שהצעת מקודם?" הוא הציץ מתחת לשמיכה.
דפיקה חזקה נשמעה בדלת, וצעקה מלווה.
"הארי תפתח את הדלת," פול דרש.
הארי קם מהמיטה, לובש את החולצה שלו.
"מה," שמעתי אותו מדבר מהסלון.
YOU ARE READING
My Bully - H.S Hebrew
Fanfictionכנסו ותגלו מה קורה לרוז כשהיא נאלצת לעבוד עם הביריון שלה..
