פנימייה צבאית

פרק 1

*שבת ,ערב*
"ממש לא אמא, אתם מוזמנים לקפוץ לי"
אמרתי ועליתי לחדרי "בואי לפה, תחזרי מיד אנה" אמא שלי צועקת מאחורי.

טוב אז נראה לי שלא הספקתי להציג את עצמי לפני שאמא שלי הודיע לי שאני עוברת לפנימייה ולא סתם פנימיה , פנימיה צבאית , כאילו באמת ,מה הקשר ביני לבין זה , ועוד בתירוץ הכי גרוע שיש לה וזה 'את צריכה להיות יותר עצמאית' .. טוב לא משנה
בכל מקרה אני אנה ראובן בת 17 יש לי אח בן 20 הוא בצבא וקוראים לו דן אנחנו גרים בסביון ,כן יש לנו הרבה כסף ,אבא שלי עובד עם אמא בנדל''ן.
*ראשון בבוקר*
אז עכשיו כל המזוודות שלי ארוזות ,הגעתי להחלטה שאם אמא שלי לא רוצה אותי פה עדיף שאני לא אהיה פה, "אנה רדי למטה עכשיו אנחנו נאחר" "אמא שחררי וחכי רגע" יואווו איזה חופרת אמרתי לעצמי.
עכשיו כבר צהריים הקליטה בפנימייה הלכה די טוב ,הגעתי למזכירות קיבלתי חדר, מערכת וזהו..  זה אפילו לא היה קשה,חשבתי שכולם יהיו פה קרים ומגעילים אבל כולם ,טוב כולם בשיעור כי אמצע היום ,אבל המזכירות פה מאוד נחמדות ,אז כמו שאמרתי חוץ מכמה אנשים עם מדים שמסתובבים פה כולם עסוקים באימונים שלהם או בלימודים .
הגעתי לחדר שלי (תמונה למעלה) ,אני יודעת שיש לי עוד שותפה היא אמורה להגיע עוד מעט ,בינתיים הכנסתי את כל הבגדים שהבאתי לארון והבאתי המון ולא כולם נכנסו לארון אז חלק שמתי על המדף בצד של החדר ואחר כך אני אלך לבקש עוד ארון , עכשיו כשיש לי רגע לנוח אני מתיישבת על המיטה העליונה כי התחתונה מבולגנת מעט ,כנראה של השותפה שלי ואז ראיתי משהו שגרם לי להזכר איפה אני וזה כמובן היו המדים שהיו מקופלים על המיטה שלי ,כוסעמק למה חייב מדים זה מכוער , רציתי להתקשר לאמא ולהגיד לה לבוא לקחת אותי אבל אז נזכרתי שהיא לא רצתה אותי בבית ,ואז נזכרתי בעוד משהו חשוב , יש לי אח , התקשרתי אליו .
דן: אנה?
אנה:דן? 'אמרתי והדמעות התחילו לצוף'
דן:את בוכה יפה שלי? מה קרה?
אנה:לא שמעת?
דן: לא.. מה קרה 'אמר לחוץ'
אנה:אמא שלחה אותי לפנימייה צבאית כי היא אומרת שאני צריכה להיות יותר עצמאית.
דן: איזה פנימיה.
הוא שאל פתאום
אנה: נו הזאת בצפון לא יודעת איך קוראים לה.
דן: את לא תאמיני אבל אני מגיע לשם היום בערב לעשות הרצאה למפקדים שם, אני לא מאמין חשבתי שרק עוד שנתיים אני אראה אותך על מדים.
אנה: אתה לא מקשיב! לא באה לי מדים, ולא בא לי להיות פה!
דן: תקשיבי, שימי את המדים לכי לאכול עם כולם תכירי קצת אנשים ובערב נפגש.
אנה: אוף, טוב ביי.
וברגע שנתקתי הדלת של החדר נפתחה ונכנסו שני אנשים אחת נראית בגילי והשני נראה בן 20 בערך אולי קצת יותר הגבר היה נראה מעט בשוק כשהסתכל עלי אני לא רוצה להחמיא לעצמי יותר מידי אבל אני יפה יש לי גוף וגם פנים "היי אני השותפה שלך נועה" היא אמרה וחיכתה שהשני יציג את עצמו כשהיא ראתה שהוא לא עושה את זה היא המשיכה "זה המפקד של הכיתה שלנו , אה ו... אנחנו יחד בכיתה" אמרה בחשש אולי פחדה שאני אתאכזב "יששש איזה כיף'' עניתי
והיא נראה רגועה יותר "אממ סליחה , עכשיו השעה ארבע, בשש יש מסדר אל תאחרי" הוא הסתובב לפני שפתח את הדלת "ושימי מדים ,עכשיו, פעם הבאה בלי מדים אני מעניש אותך" הוא יצא וסגר את הדלת " איזה חתיךךך'' אמרתי לנועה "נכוןןן, ראית איך הוא הסתכל עליך?" היא אמרה בהתרגשות "טוב שימי מדים ובואי להכיר את כולם" "אני אבוא אבל אני לא שמה מדים" "את תענשי" היא אמרה בחשש "זין, בואי" "אממ .. אוקיי" יצאנו והלכנו למין מקום כזה עם דשא גדול ועליו יושבים מלא אנשים עם מדים ,איו אני אקיא מהמדים האלו ,כולם ישבו בחברות חלק היו לבד עם אוזניות ,אבל מה ששמעתי לב אליו הכי הרבה זה שאף בן לא נוגע באף בת ,בבית ספר הקודם שלי הדשא היה מלא במתמזמזים ופה? כלום ,''תגידי למה אין פה זוגות?'' ''יש פה , את לא שמה לב כי אסור לבנים ובנות לגעת אחד בשני אפילו לא חיבוק'' "הם לא רציניים" אמרתי בתדהמה "הם מאוד רציניים, המפקדים מסתובבים פה ובודקים את זה, הם חושבים שלא יהיו זוגות ככה ,ונתרכז רק במה שהם אומרים לנו'' "הם לא רציניים" אמרתי בהלם "הם כן , והנה בר" "בר?" "אה כן שכחתי שאת עוד לא יודעת, זה המפקד, ואת עם חצאית וגופייה ,בלי מדים" "חשבתי שאמרתי לך לשים מדים" "לא היה בא לי" עניתי לו "חמש וחצי את ב-ח'  פלוגה עם מדים וכדי לך להיות שם בזמן" אמר והלך " למה להסתבך על היום הראשון" נועה אמרה באכזבה אבל בסוג של צחוק "אל תדאגי" המשכנו ללכת על שהגענו לאמצע הדשא שם משהו חבורה של ארבע אנשים על מחצלת " טוב הגענו אֶלֶה ,יואב , אֶלַה, אליה וזיו , ויש גם את עידו הוא אמור להגיע עוד מעט יכולנו באותה כיתה" אחרי שנועה סיימה לעשות הכרות בין כולנו התיישבנו על המחצלת ,נועה סיפרה לכולם מה קרה עם המפקד ,כולם היו ממש נחמדים ,"אנה ,כבר חמש ועשרים" אלה אמרה לי, ''אוו פאק מה אני עושה?" "לכי להחליף מהר למדים ותתחזרי לפה ה-ח' פלוגה קרובה נראה לך איפה היא" אליה אמרה.
רצתי לחדר שלי החלפתי למדים הדוחים האלו ורצתי חזרה לדשא ,אליה רצה איתי ל- ח' פלוגה והשעה הייתה חמש שלושים וחמש ואליה ברחה חזרה לדשא "איחרת" "סליחה, לא שמתי לב לשעה" "אל פאקינג תעני לי" הוא צרח עלי "את רואה את הארגזים ששם והם צריכים להגיע לשם יש לך עשרים דקות וכדי לך לסיים עד סוף הזמן" הוא המשיך וצעק ואני הייתי בשוק זה איזה 30ארגזים והמרחק ממש גדול , הוא צרח עלי להתחיל ואני רצתי לארגזים והתחלתי להעביר אותם מצד לצד , אחרי עשר דקות העברתי כבר 12 ארגזים הידיים שלי דיממו והרגשתי שאני לא יכולה יותר אז נעמדתי מול בר "המפקד אני לא יכולה יותר" אמרתי מתנשפת "את כן תמשיכי'' אז חוץ מלהמשיך לא הייתה לי ברירה אחרת אחרי עוד איזה חמישה ארגזים התחלתי לראות שחור ....