פנימייה צבאית

פרק 17

*יום שבת, 10:06* 

התעוררתי עם בחילה נוראית ובתוך רגע מצאתי את עצמי מקיאה בשירותים את כל מה שאכלתי בימים האחרונים, לא שזה היה הרבה אבל בכל מקרה... אחרי שקמתי מהרצפה צחצחתי שיניים, לבשתי טרנינג וסווצ'רט כי כבר חורף וממש קר ועדיין הייתה לי בחילה אז ירדתי למטה והכנתי לי תה והתיישבתי על הספה מתכסה בשמיכה ורואה איזה משהו בטלוויזיה "היי מה קורה?" שמעתי את ליה מאחורי "בסדר" עניתי ורק אז גיליתי שהקול שלי ממש חלש (לא צרוד אבל לא בריא) "את מרגישה טוב?" ליה שאלה "סתם יש לי בחילה אני אהיה בסדר" אמרתי לה והיא התיישבה לידי "ממתי הבחילה?" ליה התעניינה "כבר איזה שבוע שבועיים אבל עם כל מה שקרה לא ממש חשבתי או התייחסתי לזה" עניתי וחזרנו לצפות בטלויזיה "איפה בריאן בעצם?" שאלתי כשהבנתי שהוא היה פה בלילה ועכשיו הוא לא פה "היה צריך ללכת מוקדם יותר" היא ענתה והמשכנו לדבר עד ששוב הייתי חייבת להקיא ורצתי לשירותים וליה אחרי מחזיקה את שיערי "בואי אני אכין לך עוד תה" ליה אמרה והלכה למטבח, ליה בגילי והחיים שלה כאלו מושלמים יש לה חבר והיא גרה בבית שלה עם אמא שלה ואני? חבר שלי מת אני מאומצת, לא שזה רע כן? ואמא ואבא שלי בכלא כי הם התעללו בי "היי, הכל טוב?" ליה חזרה עם כוס תה והוציאה אותי מהמחשבות שנכנסתי אליהן, "בוקר טוב ליפות שלי" בר הגיע מאחורינו והבהיל אותנו "טיפש הבהלת אותנו" ליה צעקה עליו "עוד רבע שעה נוסעים להביא את אמא מהשדה" הוא אמר והנהנו, היום אליס חוזרת מחול ואנחנו נוסעים לפגוש אותה בשדה "אן תאכלי משהו לפהי שיוצאים" הוא אמר ועלה למעלה כנראה להתארגן ואני הלכתי למטבח והכנתי לי קערת קורנפלקס ואכלתי אותה עד שליה ובר קראו לי ואמרו שצריך לצאת.

"אליסס" צעקתי ורצתי אליה והתחבקנו, אני הלכתי לשירותים ובנתיים היא הגיעה ובר וליה כבר הספיקו לומר לה שלום "איך את יפה?" היא שאלה בזהירות "בסדר.. יש מחר את הגילוי מצבה" עניתי לה והיא חיבקה אותי שוב "יאללה בואו לאכול אני מורעבת" אליס אמרה ויצאנו מהשדה תעופה לאיזה מסעדה שהייתה קרובה "אז איך היה?" בר שאל את אליס "היה מהמם, נופים יפים... איזה נופים ואיזה בלאגן נסעתי לפגישות של העבודה וראיתי רק משרדים" היא ענתה והם צחקו ואני רק אכלתי בשקט את הפסטה שלי "אן?" ליה שאלה והפנתי את מבטי מהצלחת שלי אליה "מה?" עניתי בשקט "מה יש?" "לא יודעת אני מרגישה שמשהו קורה" עניתי בכנות "משהו כמו מה?" "לא יודעת" עניתי "טוב הלכנו?" בר שאל לאחר כמה דקות שאנחנו פשוט יושבים אחרי שסיימנו לאכול למרות שגם הפעם לא ממש הצלחתי לאכול "כן" אליס ענתה ויצאנו מהמסעדה ונסענו הביתה ואני ישר עליתי לחדר להתקלח ולישון.

*יום ראשון, 8:00*

השעון המעורר צלצל והעיר אותי, הבטחתי לאמא של טיי שאבוא אליהם הביתה לפני האזכרה והאזכרה ב12:00 אז קבענו ב10:00 להפגש ויש לי נסיעה של איזה חצי שעה שעה לבית שלהם, בר כבר חזר לפנימייה ואמר שיגיע עם המשלחת הצבאית ישר לבית קברות למרות שרצה להיות איתי כל היום אבל לא הסכימו לו, הבחילות האלו לא מפסיקות חשבתי לעצמי ובאותו הרגע גל חדש של קיא עלה בגרוני ורצתי לשירותים והרגשתי את שיערי נאסף מאחורה וזו הייתה ליה, אחרי ששטפתי פנים והתלבשתי במדים כי זו אזכרה צבאית או משהו כזה חזרתי לחדרי רואה את ליה על מיטתי "את כבר מרגישה טוב יותר" ליה שאלה והנהנתי והתאפרתי מעט "הכל מוכן למחר?" שאלתי והיא הנהנה, ליה מתגייסת מחר וזה ממש מרגש, גם אותי וגם אותה "טוב אני צריכה לצאת, נפגש" אמרתי ,נשקתי לה בלחי ויצאתי מהבית, דפקתי על הדלת הגדולה ואימו פתחה לי "יפה שלי, איך את?" היא שאלה וחיבקתי אותה "קשה לי" אמרתי בכנות "ואיך את?" שאלתי בחזרה "גם לי קשה" היא אמרה ונכנסנו לתוך הבית "בואי אני רוצה להראות לך משהו" לירון, אימו אמרה לי ועלינו למעלה ונכנסנו לתוך החדר של טיי, טוב החדר לשעבר "יש פה ארגז עם כמה בגדים גם שלך וגם שלו שחשבתי שתרצי ויש גם עוד כמה תמונות שלכם שהיו לו פה בחדר ואת הבושם שלו" לירון אמרה לי "תודה" אמרתי בשקט והרגשתי שוב את ההרגשה המוזרה הזאת כאילו קורה משהו.